רע"א 2101/18 משיבים לחינוך ורווחה נ. דגל ראובן בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי ) בהפ"ב 33866-12-17 מיום 15.2.2018 במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים לבטל את מינויו של כב' השופט (בדימ') י' זפט כבורר בין הצדדים. יחד עם הגשת בקשת הרשות לערער הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

1.

ברקע לבקשה הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 9.2.2012 (להלן:

הסכם השכירות ) באשר לשכירת מספר מבנים המצויים בין הרחובות רוטשילד, ההסתדרות והרצל בפתח תקווה (להלן: הנכס ) בין המשיבה כמשכירה לבין המבקשים כשוכרים. זכויותיה של המשיבה בנכס מבוססות על הסכם קומבינציה (להלן: הסכם הקומבינציה ) שערכה עם בעלת הנכס, עמותה ששמה דומה לשם המשיבה (" דגל ראובן ", להלן: העמותה ). במסגרת הסכם השכירות הסכימו הצדדים כי בכל סכסוך שיתעורר בין הצדדים בקשר להסכם השכירות יכריע בורר מוסכם. ואכן ברבות הימים התגלע סכסוך בין הצדדים באשר למצבו של הנכס, ובהחלטה מיום 3.11.2015 מינה בית המשפט המחוזי את השופט (בדימ') י' זפט לבורר (להלן: הבורר ). ביום 1.11.2017 פנתה המשיבה לבורר בבקשה לניהול בוררות בין הצדדים.

2.

אלא שבמסגרת הליכים שהתנהלו בין המשיבה לבין העמותה, ביום 18.10.2017 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' בלטמן קדראי ) הקובע כי הסכם הקומבינציה שבין העמותה לבין המשיבה בטל. על פסק הדין האמור הוגש ערעור על ידי המשיבה אך ביצועו לא עוכב. בסמוך לכך, ביום 10.12.2017 החלה העמותה בהליכי פינוי המשיבה מהנכס. בשל התפתחות זו ובשל כך שפניית המשיבה לבורר הייתה רק בחלוף כשנתיים מאז מינויו, הגישו המבקשים את תגובתם לפניית המשיבה לבורר ובה ביקשו להורות על ביטול הבוררות. הבורר לא ביטל את הבוררות והפנה את המבקשים לבית המשפט וכך הם אכן פעלו.

3.

בפי המבקשים שתי טענות שבעטיין יש לבטל את הבוררות: האחת, העובדה שכיום אין למשיבה זכויות בנכס; השנייה, השתהות המשיבה בפנייה לבורר ו"נטישת הסכם הבוררות". בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים מהטעם שפסק הדין המורה על ביטול הסכם הקומבינציה עוסק ביחסים שבין העמותה לבין המשיבה ואין בו השפעה על הסכם השכירות שבין המבקשים למשיבה. ככל שקיימת השפעה, ברי שגם עניין זה יידון לפני הבורר. כמו כן נקבע כי המבקשים מנועים מלטעון כי אין לקיים הליך בוררות בינם לבין המשיבה שעה שהם עצמם פנו ביום 31.12.2017 לבית דין צדק בבני ברק והעלו לפניו טרוניה כנגד המשיבה. באשר למועד פניית המשיבה לבורר, נקבע כי האיחור בפנייתה לבורר לא מהווה ויתור על קיום הליך הבוררות ונוכח קיומה של תניית הבוררות בהסכם השכירות יש לברר את כל חילוקי הדעות שבין הצדדים רק בבוררות. בבקשה שלפנַי חזרו המבקשים על טענותיהם כפי שנטענו בבית המשפט המחוזי.

4.

דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

5.

איבוד זכויות המשיבה כלפי העמותה בנכס מהווה אכן נתון משמעותי לגבי זכויותיה של המשיבה גם כלפי המבקשים. מובן מאליו כי אם לבסוף תאלץ המשיבה לפנות את הנכס, ככל הנראה, יאלצו המבקשים לעשות כך גם כן, הואיל וזכויותיהם בנכס מושתתות על הזכויות של המשיבה במקום. או אז, ההנחה היא כי טענותיהם של המבקשים כלפי המשיבה תהיינה קשות עוד יותר. ברם, עוצמתן ואפיונן של טענות הצדדים זה כלפי זה אינם יכולים לשחרר את מי מהצדדים מעולו של הסכם השכירות הקובע מפורשות בסעיף 12.1 שבו כי "בכל סכסוך הקשור עם הסכם זה, לרבות סכסוך בשאלה האם הסכם זה נכנס לתוקפו, יכריע בורר...". על כן, גם סכסוך המתגלע סביב נכונות הצהרת המשיבה על אודות זכויותיה בנכס כמפורט ב"הואיל" הראשון של ההסכם, דינו להתברר (רק) בבוררות.

6.

ובאשר לטענת המבקשים כי המשיבה ויתרה על קיום הליך הבוררות בשל הזמן שחלף מאז מינוי הבורר בהחלטת בית המשפט ביום 3.11.2015 ועד לפניית המשיבה לבורר ביום 1.11.2017. צודקת המשיבה בתגובתה שהוגשה לבקשת המבקשים בבית המשפט המחוזי, שטענת המבקשים אינה יכולה לעמוד נוכח העובדה שגם עליהם הוטל לפנות לבורר. מכאן שלא ניתן לתלות את חוסר המעש רק על כתפי המשיבה. מכל מקום, מעבר זמן בין מינוי הבורר לבין מועד הפנייה אליו, אינו מהווה כשלעצמו נימוק לביטול הליך הבוררות בשל זניחתו. יתרה מכך, גם אם יש בהתנהגות מעין זו סממנים של זניחת הליך הבוררות הדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט על פי הנסיבות הספציפיות של אותו עניין (וראו: רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ'

JSC Aeroavut Airlines

(11.10.2012)). לפיכך, במקרה זה, רשאי היה בית המשפט להסיק את המסקנה אליה הגיע לפיה המשיבה לא זנחה את הליך הבוררות.

הבקשה נדחית אפוא ומפני שלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.