רע"א 2107/03 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ. עמיחי קרביץ

המשיב 1 (להלן: קרביץ) הפקיד סך של 300,000 ש"ח בסניף המבקש (להלן: הבנק) בחיפה, אלא שלאחר חודשים מספר עמד חשבונו ביתרת חובה. הבנק דרש מקרביץ להסדיר את חובו ומשלא עשה כן הגיש נגדו הבנק תביעה כאמור לבית-משפט השלום בחיפה. קרביץ כפר בחובו ואף הגיש תביעה-שכנגד להשבת הסכום (בתוספת ריבית) שהפקיד בחשבונו. גדר המחלוקת בין הצדדים נגעה לפעולות שנעשו בחשבונו של קרביץ, שהיו ברובן קניות ומכירות של ניירות ערך. מהצד האחד טען המבקש, כי הפעולות בוצעו ברובן על-פי הוראות שהתקבלו מהמשיב 2 (להלן: בן שימול), שהיה מיופה כוחו ושלוחו של קרביץ בחשבון, ובהתאם, הגיש כנגדו המבקש הודעה לצד ג'. מנגד, גרס קרביץ, כי הפעולות נעשו שלא על ידו ושלא בידיעתו, בהרשאתו או בהסכמתו. בית-משפט השלום דחה את תביעת המבקש וקיבל את התביעה-שכנגד של קרביץ, בקובעו כי בן שימול פעל שלא בהרשאה וכי סניף הבנק פעל שלא הלכה, במתן חופש לבן שימול לבצע פעולות בחשבונו של קרביץ. בהתאם, בית-משפט השלום חייב את הבנק לשלם לקרביץ סך של 487,150 ש"ח בצירוף הפרשים, ואילו על בן שימול הוטל להחזיר לבנק מחצית מחוב-הבנק לקרביץ.

על כך ערערו הבנק ובן שימול לבית-המשפט המחוזי בחיפה, תוך שחלקו על ממצאיו העובדתיים של בית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי (השופטים שמואל ברלינר, יגאל גריל ורעיה חפרי-וינוגרדוב) קבע, על בסיס מסכת הראיות שבפניו, כי לבן שימול ניתנה הרשאה לפעול בחשבון, וכי הן קרביץ והן הבנק, בפועלם שלא כראוי, תרמו לנזקים שנגרמו. בהתאם, החליט בית-המשפט המחוזי, כי על כל אחד מהם לשאת בהפסדיו הוא, ובמקביל נדחתה ההודעה לצד ג' כנגד בן שימול.

מכאן הבקשה שבפנַי למתן רשות ערעור, בגדרה טוען הבנק טענות שבעובדה בדבר קנוניה בין קרביץ לבן שימול, שתכליתה – הונאת הבנק, וכן טוען הוא כנגד ממצאי בית-המשפט המחוזי בדבר תקינות פעילותו.

דין הבקשה – להידחות, שכן נסמכת היא על טענות שבעובדה, שאינן מעלות שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הספציפי של המבקשים, והמצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

מעבר לדרוש אעיר, כי אף לגוף העניין לא מצאתי לנכון להתערב בממצאיו העובדתיים של בית-המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית איפוא.