רע"א 2107/11אי.בי סופט בדייב בע"מ נ. לריסה פוליאקובסקי

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 10.2.2011 בע"א 24066-04-10 (כב' השופטת נ' אהד ), אשר ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה מיום 23.2.2010 בת"א 9516/07 (כב' השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ ), וקבע כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה השטרית נגד המשיבה.

רקע עובדתי וההליכים הקודמים

2.

ביום 10.2.2004 נתקשרו המבקשת, חברת אי.בי סופט בדייב בע"מ (להלן: " המבקשת ") וחברת פ.א מרכז מומחים רפואיים בע"מ (להלן: " חברת פ.א ") בהסכם לרכישת מכשיר לטיפולים קוסמטיים שונים בסך של 116,820 ₪. בשם חברת פ.א חתמה על ההסכם הגב' פוליאקובסקי לריסה (להלן: " המשיבה " ), ובמעמד החתימה נמסרו לזכות המבקשת 25 שיקים בגין העסקה. השיקים היו חתומים, אולם לא על ידי המשיבה. במסגרת ההסכם, נדרשה חברת פ.א להמציא לזכות המבקשת שטר חוב להבטחת תנאי ההסכם. בחלוף הזמן, חלק מהשיקים שניתנו לטובת המבקשת לא כובדו. המחלוקת שבין הצדדים הינה בסוגיית החתימה על שטר החוב. לטענת המבקשת, המשיבה היא אשר חתמה על שטר החוב, בנוסף לחתימתה על ההסכם, בעוד המשיבה מצידה מכחישה שחתמה על שטר החוב, וטוענת כי החתימה המופיעה עליו אינה חתימתה.

בבית משפט קמא הוסכם על הצדדים כי ימונה מומחה לבדיקת כתב היד על השטר. לאחר זמן מה, חזרה בה המשיבה מהסכמתה למינוי המומחה, וכל צד הגיש חוות דעת מטעמו לעניין החתימה. בית משפט השלום פסק כי המבקשת עמדה בנטל הוכחת התביעה וקבע כי המשיבה אכן חתמה על שטר החוב, זאת נוכח חוות דעת המומחה מטעם המבקשת ודחיית חוות דעת המומחה מטעם המשיבה. ניתן דגש לכך שעל פי הסכם ההתקשרות מהווה שטר החוב חלק בלתי נפרד מההסכמה, ומשלא הוצג על ידי המשיבה שטר חוב אחר, הרי יש בכך לחזק את הקביעה כי המשיבה היא אשר חתמה על השטר. הוסף כי בהיות המשיבה מורשית חתימה מטעם חברת א.פ, ומשאין מחלוקת כי המשיבה חתמה על ההסכם בשם החברה, הרי שמכאן נגזר כי חתמה היא על שטר החוב.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום. נקבע כי על אף שדרך כלל תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, הרי שבהליך דנא המסקנות שביסס בית משפט קמא על התשתית העובדתית בתיק הינן שגויות. הודגש, שעל אף שמדובר בתביעה שטרית במסגרתה צריכה הייתה המבקשת להוכיח כי המשיבה חתמה על השטר, הרי שבפועל העביר בית משפט השלום את הנטל לכתפי המשיבה להוכיח כי החתימה אינה חתימתה. הוסף כי לא היה מקום לקבוע כי כאשר ההסכם מורה על קיומו של שטר חוב, אשר לא הוכח כי מישהו אחר חתם עליו, המסקנה הבלתי נמנעת הינה שהחתומה על שטר החוב הינה המשיבה. עוד הודגש כי חוות דעת המומחה מטעם המבקשת העלתה ספק בקשר למקוריות החתימה, ספק שעלה גם במהלך עדותו בבית משפט קמא. נוכח כל האמור לעיל, קיבל בית המשפט את ערעור המשיבה, וקבע כי המבקשת תישא בתשלום הוצאותיה ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

טענות המבקשת

3.

לגישת המבקשת יש לקבל את הערעור, ולהשיב על כנו את פסק הדין של בית משפט קמא. נטען כי על אף שאין בית המשפט שלערעור משים עצמו במקום הערכאה הדיונית, ואין הוא נוהג להתערב בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות ומשקל ראיות, בחר בית המשפט המחוזי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ולהפוך את פסק דינו. הוסף כי עדויות העדים מטעם המבקשת, אשר הצהירו כי ראו במו עיניהם את המשיבה חותמת על שטר החוב, לא נחקרו ולא נסתרו, ונתון זה צריך לעמוד לרעת המשיבה. עוד נטען כי לא היה מקום לדחות את חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשת, במיוחד אחרי שבית משפט קמא נתן בו את אמונו.

דיון

4 .

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). למקרא הבקשה, לא עולה כי קיימת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה להיעתר לה. הבקשה יסודה בסכסוך הספציפי שבין הצדדים. אף הטענה לפיה אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, אין בה כשלעצמה כדי להוות עילה לערעור בגלגול שלישי (וראו: ש' לוין , תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, 2008) בעמ' 213; רע"א 3031/09 קט קול בע"מ נ' עמי בן יעקב (2.8.2009)). העובדה כי בית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו של בית משפט השלום, אינה עומדת כשלעצמה בכללים שהותוו בפסיקה למתן רשות ערעור (רע"א 9243 /08

מועצה מקומית כפר שמריהו נ' חב' אויר רום שירותי תעופה ואח'

(1.12.2008)).

כאן, בית המשפט המחוזי נימק היטב מדוע מצא להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום. בפסק דינו נשען בית המשפט המחוזי על נטלי הראיה, מצב בו צד טוען כי לא חתם על שטר החוב. ככלל, עובדת חתימת הנתבע על השטר היא חלק מעילת התביעה השטרית, ומשחתימה זו מוכחשת – על התובע להוכיח כי החתימה היא חתימת הנתבע (וראו: שלום לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007)). ואל תשיבני כי לצורך העמקת הפער בין דיני החוזים לדיני השטרות - קיומו של שטר בידי התובע מכביד את העול המונח דווקא על כתפי הנתבע. בכל מצב, יש ראשית להוכיח כי השטר תקף. בשל כך יש להוכיח את אמיתות החתימה. ההגיון והדין מורים כי נטל זה מונח על שכמו של התובע (וראו: ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (15.3.2011); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ , פ"ד מז(3) 240)). נוכח האמור, לא נראה שנפלה טעות בגישת בית המשפט המחוזי לפיה המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אמיתות החתימה.

5.

הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה אין צו להוצאות.