רע"א 2111/08 ז'ק בן שבת נ. צביה פז

1.

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר, ק' ורדי, ר' לבהר שרון) אשר דחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' קידר) במסגרתו נדחתה הודעת צד שלישי ששיגרו המבקשים למשיבה 1.

2.

הרקע לבקשה הינו כדלקמן: המבקש 1 הינו בעל השליטה במשיבה 3 ומנהלה, ואביו של המבקש 2. המשיבה 1 היא סוכנת הביטוח באמצעותה דאג המבקש 1 לכיסויים ביטוחיים שונים. ביום 10.9.1998, במהלך ביצוע עבודות מטעם המבקשת 3, אירעה תאונת דרכים בה היה מעורב טרקטור בבעלותה, כשהוא נהוג בידי המבקש 2. מטען אשר עמד על הטרקטור נפל ופגע באדם בשם ויקטור מוטוליקה, אשר תבע את המשיבה 2 והגיע עמה להסכם פשרה, במסגרתו פוצה בסכום של 74,365 ₪.

המשיבה 2 הגישה תביעת שיפוי נגד המבקשים 1 ו-2, משהתברר כי הטרקטור המדובר לא היה מבוטח בביטוח חובה. המבקשים 1 ו-2 שלחו הודעת צד שלישי נגד המשיבה 1, סוכנת הביטוח, בטענה כי זו התרשלה והטעתה את המבקשת 3 בכך שהודיעה לה כי אין צורך לבטח את הטרקטור בביטוח חובה. יצויין, כי המבקשים

2 ו-3 הגיעו להסכם פשרה עם המשיבה 2 במסגרתו חויבו לשלם לה סך של 57,000 ₪, כך שהדיון בתביעה נסוב על שאלת התרשלותה של המשיבה 1 כלפי המבקשים בלבד.

3.

בית משפט השלום, לאחר שניתח את חומר הראיות שהוגש לעיונו והתרשם מעדותם של הצדדים, דחה את תביעת המבקשים בקבעו כי לא הוכחה כל התרשלות מצד המשיבה 1. בית המשפט דחה את טענת המבקש 1 לפיה הוא לא ידע כי עליו לרכוש ביטוח חובה לטרקטור, בהסתמך על עדותו שלו עצמו כי נהג לרכוש פוליסות ביטוח חובה לרכבים שונים במשך שנים ארוכות. כן הובעה תמיהה מצד בית המשפט מדוע נמנע המבקש 1 מלזמן מספר עדים אשר יכולים היו, לדבריו, לתמוך בגירסתו. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי המשיבה 1 זייפה מסמכים, לאחר שקבע כי טענה זו לא הוכחה על-ידי מסמכים סותרים או על-ידי מומחה מתאים.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו ניתח בית המשפט המחוזי באריכות את חומר הראיות, וקבע כי טענות המבקשים בדבר התרשלות המשיבה 1 ובדבר "פברוק" מסמכים שונים על-ידה לא בוססו ואף עומדות בסתירה לראיות ולעדויות שנשמעו. אמנם, בית מהמשפט ציין כי מאחר וטענת המבקשים היתה כי המסמך "פוברק", להבדיל מ"זויף", שגה בית משפט קמא בדבריו כי היה על המבקשים להוכיח את טענתם זו באמצעות עדות מומחה. יחד עם זאת, נקבע, כאמור, כי טענתם בעניין פברוק המסמך לא הוכחה. בנוסף, בית המשפט הצטרף לתמיהתו של בית משפט השלום מדוע נמנעו המבקשים מלזמן עדים שיכולים היו לתמוך בגרסתם, ואף הביע את פליאתו כיצד זה המשיך המבקש 1 לרכוש ביטוח אצל המשיבה 1 במשך שנים לאחר האירוע, שעה שהוא טוען כי זו רימתה והונתה אותו. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, ודחה, כאמור, את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

המבקשים מצביעים על מספר נימוקים המצדיקים, לטענתם, מתן רשות ערעור לפני בית משפט זה. עיקר טענתם של המבקשים מתמקד בכך שהערכאות דלמטה שגו בהסתמכן על מסמך מסוים מטעם המשיבה 1, אף שהתכתובת בין הצדדים מוכיחה, לדבריהם, את "פברוקו". בנוסף, המבקשים מצביעים על הטעות אשר נפלה בפסק דינו של בית משפט השלום, לפיה היה עליהם להוכיח את דבר פברוק המסמך באמצעות מומחה גרפולוגי, טעות עליה עמד, כאמור, בית המשפט המחוזי.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי יומם לא ניתן להם בבית משפט השלום, שכן הדיון נקטע בעיצומו שעה שבית המשפט הציע לצדדים ליתן פסק דין על יסוד סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), דיון אשר מעולם לא חודש אף שהצעת בית המשפט נדחתה. כן טוענים המבקשים כי הערכאות דלמטה התעלמו מהסתמכותם של המבקשים על דברי המשיבה 1 כי "יש כיסוי" ביטוחי לטרקטור, דברים אשר הינם בבחינת עצת איש מקצוע. לבסוף, המבקשים טוענים כי בעוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי נחתם ביום 3.2.2008, החלטה המורה לגזברות להעביר את הערובה שהפקידו המבקשים לידי בא-כוח המשיבה 1 ניתנה כבר ביום 28.1.2008, ולדבריהם הדבר מטיל צל על מלאכת השפיטה.

5.

עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה, ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא מלפני בית משפט זה כי יש להיעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר עולה מהן שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הצר של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן, חרף נסיונם של המבקשים לשוות לטענותיהם אופי של טענות כלליות החורגות מעניינם הפרטני, אין המדובר אלא בטענות נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, קביעות אשר אוששו על-ידי ערכאת הערעור לאחר שזו בחנה לעומק את חומר הראיות הרלוונטי. בכל אלה כידוע, אין ככלל כדי להצדיק מתן רשות לערער בפני ערכאת ערעור שניה.

כך, טענתם של המבקשים בעניין "פברוק המסמך" נידונה על-ידי בית משפט קמא ועברה תחת שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי, אשר לאחר שדן בה לעומקה מצא כי היא אינה מבוססת ואף עומדת בסתירה לחומר הראיות; כך לגבי טענת המבקשים בדבר קטיעת הדיון בבית משפט השלום בשל הנסיון להגיע לפסק דין של פשרה על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, טענה הרלוונטית לדל"ת אמותיו של נסיבות המקרה דנן בלבד; הוא הדין אף לגבי הטענה בדבר הסתמכות המבקשים על עצת איש מקצוע, טענה אשר נדחתה במישור העובדתי, משנקבע כי דברי המשיבה 1 נגעו אך ורק לביטוח צד שלישי; וכך לגבי טענתם בדבר שגיאתו של בית משפט השלום בעניין הצורך להוכיח את טענת הזיוף באמצעות עדות מומחה. כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי עמד בפסק דינו על שגיאה זו, וקבע כי אין לה כל השלכה על המסקנה הסופית לפיה המבקשים נכשלו בנסיונם להוכיח כל טענת "פברוק". אכן, נסיונם של המבקשים לערער על קביעותיהן של הערכאות דלמטה מובן הוא, אך אין לומר שהוא עונה על אמות המידה הנדרשות לשם מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

אשר לטענת המבקשים בדבר החלטת בית המשפט המחוזי בעניין העברת הערובה לידי המשיבה 1, טוב לה שלא היתה נטענת. אין זה אלא נסיון פסול להטיל דופי בבית המשפט, נסיון אשר אין לו בסיס ואשר אינו מצדיק כל התייחסות לגופו.

הבקשה אפוא נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.