רע"א 2114/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. עיזבון המנוח קסלסי דניאל ז"ל

1.

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' גריל) בעניין הסדר דיוני שערכו בעלי הדין.

2.

העובדות שברקע ההסדר הן קשות ומצערות. ביום 5.7.1996 הגיע דניאל קסלסי (להלן – המנוח) לבריכה הסמוכה למפעל של המבקשת 2 (להלן – נשר) על מנת לדוג דגים. המים בבריכה משמשים כמי קירור במפעלה של נשר. בעודו עסוק בהכנת החכה לדיג, פנה אליו אדם אחר, פנחס אברג'יל, שביקש אף הוא לדוג בבריכה (להלן – אברג'יל). בין השניים לא הייתה היכרות קודמת. לאחר שיחה קצרה ביניהם פנה אברג'יל לעבר מכוניתו. בשלב זה אירע קצר חשמלי. המנוח התחשמל וכתוצאה מכך מצא את מותו. אברג'יל, שעמד בסמוך למנוח, נפצע. לטענת המבקשות, ההתחשמלות אירעה לאחר שהמנוח הניף את חכתו אל על, לכיוונו של קו מתח גבוה של המבקשת 1 (להלן – חברת חשמל). בעקבות האירוע הגיש אברג'יל בשנת 1998 תביעה נגד המבקשות לבית משפט השלום בחיפה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו (ת.א. 10683/98; להלן – תביעת אברג'יל). כמו כן הגישו המשיבים בשנת 1999 תביעת פיצויים נגד המבקשות לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 1527/99; להלן – תביעת קסלסי). המשיב 1 הינו עזבונו של המנוח, המשיבה 2 הינה אלמנתו של המנוח והמשיבים 5-3 הינם ילדיהם של בני הזוג. בעת האירוע היו שלושת הילדים קטינים, בגילאים שנתיים וחצי עד שש שנים. נתון חשוב שיש לציינו הוא, כי הן אברג'יל והן המשיבים יוצגו בתביעות שהגישו על ידי אותה פרקליטה.

3.

במהלך הדיון בתביעת קסלסי מסרו הצדדים ביום 8.7.2002 את ההודעה הבאה לבית המשפט המחוזי:

"אנו מודיעים מראש שאם לפני תחילת הדיון בתיק זה תהיה החלטה / פסק דין בשאלת החבות בתיק המתנהל בבית משפט השלום [הכוונה לתביעת אברג'יל – א' ג'], מקובל עלינו מראש שהתוצאות והקביעות בתיק שבבית משפט השלום יש בהם כדי ליצור מעשה בית דין (כפוף לזכות ערעור) בתיק המתנהל כאן" (להלן – ההסדר הדיוני או ההסדר).

כלומר, בעלי הדין בתביעת קסלסי הסכימו שההכרעה בשאלת החבות בתביעת אברג'יל תהא מחייבת גם בעניינם. הסכמה זו היא העומדת ביסוד המחלוקת בין בעלי הדין. יצוין, כי ההסדר הדיוני נרשם בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, אך לא קיבל תוקף של החלטה.

4.

ביום 14.7.2005 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתביעת אברג'יל (כבוד השופטת ב' בר-זיו). בית המשפט דחה את התביעה נגד שתי המבקשות . בפסק הדין נקבע, כי "אין לייחס לחברת חשמל אחריות לאירוע התאונה". כמו כן נאמר בפסק הדין כי "בעניינה של נשר אני סבורה כי לא הוכחה כל רשלנות מצידה". ערעור שהגיש אברג'יל על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ברוב דעות, ביום 20.12.2006 (כבוד השופטים י' כהן, ר' שפירא כנגד דעתה החולקת של כבוד השופטת ש' וסרקרוג). ביום 28.8.2005, לאחר מתן פסק הדין של בית משפט השלום בתביעת אברג'יל ולפני ההכרעה בערעור שהגיש אברג'יל, הגישו המשיבים "הודעה" לבית המשפט המחוזי ומסרו כי הם "חוזרים בהם מההסכמה הדיונית". כמו כן ביקשו המשיבים, כי הדיון בתביעתם יימשך ללא קשר לפסק הדין בתביעת אברג'יל.

5.

בבקשתם טענו המשיבים, בין היתר, כי ההסדר הדיוני הושג "לאחר שהצדדים התרשמו לא אחת מעמדתה של כב' השופטת בר-זיו בת.א 10683/98 (הכוונה לתביעת אברג'יל – א' ג') אשר אמרה מפורשות ובמרומז לא אחת, כי לכאורה חבות הנתבעות (המבקשות דכאן – א' ג') באחריות לאירוע ההתחשמלות". כמו כן טענו המשיבים, כי ביטול ההסדר הדיוני לא יפגע באינטרס ההסתמכות של המבקשות ולא ישנה את מצבן לרעה. המבקשות התנגדו לבקשה. ביום 6.2.2007 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' גריל) את הבקשה וקבע שיש לאפשר למשיבים להביא את טענותיהם בשאלת החבות בפני בית המשפט, חרף דחיית תביעת אברג'יל . בהחלטתו קבע בית המשפט, כי אף אחד מן הצדדים להסדר הדיוני לא הסתמך עליו ולא שינה את מצבו בעקבותיו. בית המשפט הסביר, כי המאמץ והמשאבים שהקדישו המבקשות לניהול ההליך המשפטי בתביעת אברג'יל היו רלוונטיים לאותו הליך, ללא קשר לתביעת קסלסי. בית המשפט ציין, כי ראוי ליתן את הדעת לכך שהתביעה היא תביעתם של התלויים במנוח, אלמנתו ושלושת ילדיו. כמו כן נאמר בהחלטה, כי לפי טענות המשיבים ייתכן שקיים שוני מסוים בין נסיבות פגיעתו של המנוח לנסיבות פגיעתו של אברג'יל. יצוין, כי בית המשפט דחה את טענת המבקשות לפיה פסק הדין בתביעת אברג'יל מהווה מעשה בית דין כלפי המשיבים אף ללא קשר להסדר הדיוני. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

6.

המבקשות טוענות, כי הלכה למעשה לא הציגו המשיבים כל טעם של ממש המצדיק את אי אכיפת ההסדר. לדבריהן, ההסדר הדיוני נעשה על מנת למנוע כפל התדיינות וכל צד נטל סיכון מסוים בהסכמתו להסדר. המבקשות מציינות, כי המשיבים אינם טוענים שברשותם ראיות חדשות, כך שלמעשה מעוניינים המשיבים ב"מקצה שיפורים" בלבד. המבקשות סבורות, כי הבקשה שלא לכבד את ההסדר לאחר שנודעה ההכרעה בתביעת אברג'יל עולה כדי חוסר תום לב של ממש. בנוסף הן טוענות, כי לשאלת קיומה של הסתמכות, שאלה בה הרחיב בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אין דבר וחצי דבר עם עתירתם לאכוף את ההסדר. המשיבים חוזרים, בעיקרם של דברים, על הטענות אותן טענו בבית המשפט המחוזי. במיוחד הם מדגישים, כי הסכמתם להסדר נבעה מהאופן בו העריכו את התבטאויותיה של השופטת בתביעת אברג'יל וכי המבקשות לא הסתמכו על ההסדר. עוד הם טוענים, כי אין לאכוף את ההסדר היות שלא ניתן לו תוקף של החלטה.

7.

המקרה שבפנינו אינו פשוט. ברור, כי אם מתקבלת בקשת רשות הערעור על יסוד טענותיהן של המבקשות, המשמעות היא שתביעתם של המשיבים נדחית. אפשר בהחלט להבין את עמדתן של המבקשות הסומכות על ההסדר שנעשה. ניתן להוסיף על כך ולשאול מה היה קורה אילו הסיטואציה הייתה הפוכה. היינו, שערו בנפשכם שבית משפט השלום היה פוסק לזכות אברג'יל. האם בית המשפט היה נותן ידו לחזרה של המבקשות מההסדר?! מצד שני לא ניתן להתעלם מהתוצאה הקשה של דחיית התביעה על יסוד ההסדר. מדובר בדחייה של התביעה בלא שסוגית אחריותן של המבקשות נבחנת על רקע טענותיהם של המשיבים. מדובר בדחייה של התביעה בלא שניתנת אפשרות למשיבים להביא את ראיותיהם.

8.

בנסיבות שנוצרו נראה לנו, כי לעת הזו יש לדחות את בקשת רשות הערעור בלא דיון לגופם של דברים, תוך שנשמרות למבקשות כל טענותיהן. ניתן יהיה לחזור ולהעלות את הטענות אם העניין יגיע שוב לבית משפט זה. יש לקוות שבעלי הדין ישכילו להביא את הסכסוך לידי גמר בצורה כזו שלא יהא צורך בהליכים נוספים, בוודאי לא בבית משפט זה. לפיכך, אנו דוחים את הבקשה בלא שייעשה צו להוצאות.