רע"א 2125/09 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ. וולף בילגורסקי

1.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. אכן, יכולה להתעורר שאלה בעלת משקל בכל הנוגע לסיכוייו של ההליך העיקרי, בגדרו עתר המשיב לסעד זמני. עם זאת, על החולשה בהיבט האמור

מחפה מאזן הנוחות, הנוטה באופן בולט לטובת המשיב. זאת, משום שהסעד הזמני שניתן, ואשר עליו מלינים המבקשים, מונע את פינויו של המשיב ובני משפחתו מדירת מגוריהם. כאשר מדובר בדירת מגורים, ההתייחסות לסעד זמני שונה מטבע הדברים, ממקרה אחר, ככל שמדובר במאזן הנוחות. בנסיבות העניין אף לא מצאתי פגם בכך שבית המשפט המחוזי נתן החלטתו על יסוד החומר בכתובים ובלא דיון.

2.

עניין נוסף שמועלה בבקשה מתייחס לסכום הנמוך של העירבון – 20,000 ש"ח. מדובר אומנם בסכום נמוך, אך מן החומר שהוצג בפני הערכאה הראשונה ובפניי חסרים נתונים ולוּ לכאוריים באשר ליחס בין שווי הבטוחה לגובה החוב. בהעדר נתונים כאמור קשה לבחון טענה כי שיעורו של העירבון אינו מספיק. מכל מקום, במקרה הנוכחי אין צידוק שערכאת הערעור תתערב בנושא זה.

3.

הבקשה נדחית. המבקש 1 יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.