רע"א 2126/11 פלוני נ. קצין התגמולים, משרד הביטחון

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא א' שיף וכב' השופטים ח. הורוביץ וצ' קינן )

בע"ו 28047-02-10 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ) אשר דחתה את תביעתו להכרת נכות בגין חבלה בגבו שנגרמה לטענתו במהלך פריקת גלגל רכב צבאי מסוג "האמר" (להלן: האירוע ).

2.

המבקש, יליד 1982, התגייס לשירות צבאי ביום 19.3.01 והשתחרר ביום 15.3.2004. ביום 5.4.2004 הגיש המבקש בקשה להכיר בו כנכה בגין האירוע שהתרחש ביום 23.10.2002. תביעתו נדחתה בשל העדר קשר סיבתי בין כאבי הגב התחתון לבין האירוע. זאת בהסתמך על חוות דעתו של מומחה מטעם המשיב. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור.

ועדת הערר קיבלה את ערעורו באופן חלקי וקבעה כי "פריצת הדיסק, וכן הגירוי העצבי הוחמרו בשיעור של 20%". המבקש לא הסתפק בכך וערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי אשר דחה את ערעורו, זאת בנימוק שאין הוא מתערב בהעדפת חוות דעת אחת על פני האחרת. קביעת הוועדה באשר ל-20% נכות היא קביעה עובדתית-רפואית שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה. החלטתה של הוועדה ששללה קשר של גרימה התבססה על חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב לפיה כאבי הגב התחתון של המבקש קדמו לגיוסו. חוות דעתו זו השוללת את האפשרות שבקע הדיסק נגרם כתוצאה מהאירוע לא הופרכה. באין חוות דעת נגדית, הרי שבדין ביססה הוועדה את החלטתה השוללת קשר של גרימה.

3.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את ערעורו הואיל ואין המדובר בקביעה עובדתית אלא בקביעה משפטית וסוגיה זו מצדיקה את בחינת נכונותה על ידי ערכאת הערעור. המבקש התגייס לצה"ל כשהוא בריא, בפרופיל 97 ומשכך עומדת לו "חזקת הגרימה".

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות. הוועדה הכירה בקשר סיבתי בין האירוע לבין כאבי הגב בכך שכימתה את שיעור ההחמרה ב-20%. קביעתו של המומחה מטעם המבקש לפיה "לא סבל מכאבי גב לפני האירוע" היא קביעה עובדתית מובהקת הנוגדת את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב. ברי, כי המומחה מטעם המבקש לא צריך להתאים את חוות דעתו לחוות דעת המומחה מטעם המשיב, אולם רשאית הייתה ועדת הערר להעדיף את חוות דעתו של האחרון עת עמדה בנטל השכנוע להוכיח כי כאבי הגב קדמו לאירוע הנדון. כשבוע לאחר האירוע, נשלח המבקש לבדיקה במכון פיזיותרפיסטי ושם נקבע כי ישנה הגבלת תנועה בגב תחתון וכי מקור ההפרעה בתנועתיות בגב ימינה היא ממקור ישן. המומחה מטעם המשיב קבע כי "התהליך הפתולוגי בעמוד השדרה החל עוד לפני הגיוס, שאז התלונן העורר מספר פעמים על כאבי גב, ואכן העורר התלונן על כאבי גב לפני הגיוס" (ראו עמ' 4 לפסק דינה של ועדת הערר). קביעה זו עובדתית היא. הגם שנמצא תיעוד ברור לתהליך הפתולוגי בעמוד השדרה של המבקש עוד לפני הגיוס (מיום 12.6.2000 ו-21.6.2000).

התוצאה היא שאין עילה משפטית להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". הלכה היא שתינתן רשות לערער על עניין שנידון לפני שתי ערכאות רק במצב בו מתעוררת סוגיה משפטית ועקרונית החורגת מהמחלוקת הפרטנית. זה אינו המצב כאן. ההחלטה להעדיף חוות דעת אחת על רעותה מסווגת כהכרעה עובדתית. היא אינה בגדר טעות משפטית אלא בתחום שיקול הדעת המוענק לערכאות שדנו בעניינו של העורר.

5.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.