רע"א 2136/98 סעיד מוופק נ. קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ח' אריאל) בע.נ. 104/97, בו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על דרגת הנכות שנקבעה לו.

1.המבקש נפגע מספר פעמים במהלך שירותו במשמר הגבול. הועדה הרפואית העליונה קבעה לו, על סמך סעיף 35(1)(א) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל1969- (להלן: התקנות), דרגת נכות של 2%. דרגה זו נקבעה בגין חבלות בעמוד השדרה הצווארי ובכתף ימין.

2.המבקש ערער על החלטת הועדה לבית המשפט המחוזי בחיפה. ערעורו התקבל בכל הנוגע לנכות בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני ונקבע כי הדיון יוחזר לועדה לבחינת קיומה של נכות זו. טענתו של המבקש לפיה היה על הועדה להתחשב בכאבים מהם הוא סובל ובפגיעה בכושר תפקודו, ולקבוע לו דרגת נכות לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות, נדחתה.

3.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בה חוזר המבקש וטוען כי יש לקבוע את דרגת נכותו בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי וכתף ימין על סמך סעיף 35(1)(ב) לתקנות, ולא על סמך סעיף 35(1)(א), כפי שנעשה.

4.לאחר שבחנתי את בקשתו של המבקש נחה דעתי כי דינה להדחות. בית משפט זה חזר וקבע לא פעם כי רשות ערעור תינתן רק באותם מקרים המעלים שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית בעלת השלכות רחבות, החורגות מנסיבותיו של המקרה הבודד (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). תכליתו של הערעור השני אינה להתערב בקביעותיהן העובדתיות של הערכאות קמא או בשיקול דעתן, כפי שהמבקש רוצה כי נעשה. עניינו של המבקש נדון הן על ידי הועדה הרפואית והן על ידי בית המשפט המחוזי. נכותו נקבעה לאחר שורה של בדיקות, על סמך שיקול דעתם המקצועי של הגורמים המוסמכים. אין, איפוא, כל הצדקה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.