רע"א 2143/98 רן טורס בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ

המבקשת ניהלה חשבון בנק אצל המשיבה ולהבטחת יתרות החובה שועבדו שבעה אוטובוסים של המבקשת לטובת המשיבה. משלא פרעה המבקשת את חובה פנתה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל ופתחה בהליכים למימוש כלי הרכב המשועבדים לטובתה. ב"כ המשיבה מונתה לכונסת נכסים של כלי הרכב ואלה נתפסו על-ידה לפי צו של כב' ראש ההוצאה לפועל.

ביום 18.9.96 הגיעו הצדדים להסדר פשרה (להלן: "ההסכם"), לפיו חובה של המבקשת עומד על סך של 2,210,333 ש"ח. לפי ההסכם התחייבה המבקשת לשלם למשיבה באופן מיידי סכום של 50,000 ש"ח וכך אכן עשתה. עוד התחייבה המבקשת למכור שניים מן האוטובוסים ולהעביר את תמורת המכירה בסך של 560,000 ש"ח לידי המשיבה. לאחר מכן היה על המשיבה להעמיד לרשות המבקשת הלוואה בשיעור יתרת סכום החוב בתוספת ריבית בנקאית.

ביום 25.1.98 הגישה המבקשת לראש ההוצאה לפועל בקשה בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, בטענה כי המשיבה מפרה את ההסכם. ביום 10.2.98 החליטה כב' הרשמת עפרון, כי אין בסמכותה להחליט בטענה בדבר הפרת ההסכם וכי המבקשת צריכה למצוא את סעדה בערכאה אחרת. ביום 4.3.98 הגישה המבקשת המרצת פתיחה כנגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ובה ביקשה פסק דין הצהרתי לפיו "המשיבה הפרה את ההסכם מיום 18.9.96 ואינה זכאית לפעול ע"פ ההסכם הנ"ל עד לתיקון ההפרות ועריכת התחשבנות מלאה עם המבקשת ובכפוף לתוצאות ההתחשבנות". במסגרת התיק העיקרי הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל כנגדה. בהחלטה מיום 4.3.98 דחה כב' השופט זפט את הבקשה בקבעו כי "(1)הבקשה אינה מנומקת, אין בה התייחסות לטיעונים משפטיים ואסמכתאות. (2) לא שוכנעתי בזכות לכאורה של המבקשת וגם לא בנחיצות צו במעמד צד אחד". המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיכוב ההליכים, אך ביום 26.3.98, נדחתה גם בקשה זו על ידי כב' השופט זפט, אשר קבע כי "לא נטען שמאז הגשת הבקשה השתנו העובדות". על החלטה זו מבקשת המבקשת רשות לערער.

ביום 1.4.98 נתפס אוטובוס אחד על-ידי המשיבה, אך תפיסת שאר האוטובוסים עוכבה כתוצאה מהחלטתי מיום 2.4.98, לעכב את ביצוע הליכי ההוצאה לפועל עד להחלטה בבקשה זו, לאחר קבלת תגובתה של המשיבה.

המבקשת מעלה שורה של טענות כנגד המשיבה, לפיהן המשיבה מפרה את ההסכם ביניהן וכי היא נוהגת בחוסר תום לב. עוד טוענת המבקשת כי אם לא יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל יגרום הדבר להשבתת החברה ו"קריסה כללית".

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא השתכנעתי כי יש לעכב את ביצוע הליכי ההוצאה לפועל. הסכומים לגביהם טוענת המבקשת כי היא זכאית בשל הפרות ההסכם על-ידי המשיבה, הנם קטנים ביחס לחובה של המבקשת על פי ההסכם.

גם טענתה של המבקשת כי המשך הליכי ההוצאה לפועל יביא להשבתת החברה אינה יכולה לעמוד לה. המבקשת שעבדה את האוטובוסים מרצונה החופשי במהלך התקשרותה עם המשיבה ומאוחר יותר אף חתמה על הסכם הפשרה עם המשיבה. משלא עמדה המבקשת בהתחייבויותיה אין לה להלין אלא על עצמה. תוצאה לפיה המשיבה אינה יכולה לממש את השעבוד רק מן הסיבה כי הדבר יביא להשבתת החברה אינה יכולה להישמע, כשלמצבים מעין אלה נועדו שעבודים.

לפיכך, איני רואה מקום להתערב בהחלטתו של השופט בבית משפט קמא, והבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בבקשה זו בסך 7,000 ש"ח.