רע"א 2149/06 שמעון רוסו נ. הקרן הקיימת לישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, האחת מיום 28.12.01 (אשר ניתנה על ידי השופטת ר' שטרנברג-אליעז), והשנייה מיום 15.7.03 (אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת ר' לבהר-שרון).

2.תחילתה של הפרשה בכתב תביעה אשר הגיש ביום 15.10.00 המשיב 6 באמצעות בא כוחו, המשיב 5, במסגרתו תבע סעד הצהרתי בעניין בעלות על חלקת מקרקעין מסוימת, ולחלופין - סעד כספי. ביום 21.11.00 הגישו המבקשים בקשה למחיקת הסעד הכספי מכתב התביעה מחמת התיישנות. כחצי שנה לאחר מכן החליט בית המשפט (מפי השופטת ר' שטרנברג-אליעז), כי לא ניתן להכריע בטענת ההתיישנות לפני שמיעת הראיות. באותה ישיבה מינה בית המשפט מגשרת, והורה על עיכוב הדיון למשך שלושה חודשים "למעט הגשת כתב הגנה של נתבעים 4 ו-5", היינו, המבקשים. המבקשים הגישו בקשת רשות לערער על ההחלטה בעניין אי מחיקת הסעד הכספי מחמת התיישנות. ביום 18.10.01 הורה בית המשפט המחוזי כי כתב ההגנה יוגש תוך 15 ימים מקבלת ההחלטה בבקשת הרשות לערער על ידי בית המשפט העליון. לטענת המבקשים, החלטה זו מעולם לא הומצאה להם. ביום 6.11.01 ביקשו המבקשים להאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד לאחר הכרעת בית המשפט העליון בבקשת הרשות לערער. רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת י' שיצר), החליטה ביום 12.11.01 "להאריך את המועד להגשת כ. הגנה כמבוקש", אך לא קצבה מועד להגשת כתב ההגנה. ביום 25.11.01 נדחתה בקשת הרשות לערער בבית המשפט העליון. ביום 24.12.01 הגיש המשיב 6 באמצעות בא כוחו המשיב 5 בקשה למתן פסק דין כנגד המבקשים בהעדר הגנה. ביום 28.12.01 קיבל בית המשפט החלטה בזו הלשון: "הבקשה נענית. פסק הדין יינתן יחד עם יתר הנתבעים".

3.ביום 17.1.02 הגישו המבקשים כתב הגנה. בהמשך הגישו המבקשים הודעת צד ג' במסגרתה תבעו את בעלי הדין שבכתב התביעה המקורי וכן נתבעים נוספים, בהם בא כוחו של המשיב 6, הוא המשיב 5. בין בעלי הדין התנהלו לאחר מכן מגעים הן במסגרת הליך הגישור והן במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי. כך, בין היתר, הודיע בא כוח המשיב 6 לבא כוח המבקשים במכתב מיום 10.3.02 כי קיבל ארכה להגשת כתב הגנה בהודעה לצד ג' אותה הגישו המבקשים כנגד מרשו.

4.במהלך שנת 2002 הועבר התיק לטיפולה של שופטת אחרת (השופטת ר' לבהר-שרון). נתקיימו מספר ישיבות בתיק בהן נטל חלק גם בא כוחם של המבקשים. במקביל המשיכו להתנהל מגעים בין המגשרת לבין בעלי הדין, לרבות המבקשים. במהלך ישיבה שהתקיימה ביום 15.7.03 טען בא כוחו של המשיב 6 לראשונה כי קיים פסק דין מותנה כנגד המבקשים "שניתן לפני שנה... משום שלא הגישו כתב הגנה במועד". בא כוח המשיב 6 טען עוד כי לאור קיומו של פסק הדין, בטלה הודעת צד ג' שהגישו המבקשים. בא כוח המבקשים ביקש להתייחס לדברים בכתב, אך בית המשפט דחה את בקשתו. עוד קבע בית המשפט, כי מאחר שלא הוגשה כל בקשה לביטול פסק הדין, פסק דין זה "שריר וקיים", ובנסיבות אלה בטלה הודעת צד ג' שנשלחה על ידי המבקשים.

5.המבקשים הגישו ערעור על "פסק הדין" מיום 28.12.01 וכן על ההחלטה מיום 15.7.03. ביום 16.2.06 נמחק הערעור בבית משפט זה (על ידי הרשמת ש' ליבוביץ), וניתנה הוראה על הגשת בקשת רשות ערעור תחתיו. ביום 8.3.06 הוגשה הבקשה שבפניי. המשיב 6, המיוצג על ידי המשיב 5, הינו המשיב היחיד לבקשה המתנגד לה. המשיבים 1, 2, 3 ו-4 השאירו את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיב 7 הודיע כי הגיע לכלל הסכמה דיונית עם המבקשים לפיה בכל הנוגע ליחסים ביניהם תתקבל הבקשה, ובעקבותיה - הערעור, וזאת ללא צו להוצאות לטובת מי מהם. המשיב 8 לא הגיב עד כה לבקשה.

6.החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור חרף התנגדותו של המשיב 6. דין הערעור להתקבל. כפי שכתבה הרשמת, "פסק הדין" מיום 28.12.01 לא סגר למעשה את הדיון בין התובע-המשיב 6 לבין המבקשים. לפיכך, חרף האמור בהחלטה זו (שהוכתרה, אגב, בכותרת "החלטה") הייתה היא בגדר "החלטה אחרת". אך לא זה העיקר. מסכת המגעים וההתדיינויות שנערכו בין בעלי הדין לאחר מתן אותה החלטה, בהם נטלו חלק גם המבקשים והמשיב 6, וזאת הן בין כותלי בית המשפט והן מחוצה להם, די בה כדי לקבוע כי אין מקום להותיר החלטה זו על כנה. בהקשר זה יודגש כי בא כוח המשיב 6 נהג לכאורה בחוסר תום לב משפעל להגשת כתב הגנה להודעת צד ג' שהוגשה על ידי המבקשים, אף שאותה עת אחז הוא לכאורה בהחלטה אשר מכוחה טען בשלב מאוחר יותר כי אותה הודעת צד ג' הינה בטלה. יצויין, כי ההלכה הנוגעת לזכותו של תובע לקבלת פסק דין בהעדר הגנה איננה נוגעת לענייננו, שהרי ממסכת ההחלטות שניתנו בעניין הארכת המועד להגשת כתב ההגנה על ידי המבקשים כלל לא ברור אם במועד בו הוגש כתב ההגנה כבר חלף המועד להגישו. אי בהירות זו פועלת לזכותם של המבקשים, וממילא לא ניתן לומר כי קמה למשיב 6 זכות לקבלת פסק דין בהעדר הגנה. יתכן שלא היה מקום לקבל את הערעור אילו אי בהירות זו הייתה הנתון היחיד העומד לזכותם של המבקשים בפרשה זו, אלא היה מקום לברר לעומק בבית המשפט המחוזי את סוגיית המצאתן של ההחלטות השונות (מיום 18.10.01 ומיום 28.12.01) לידי המבקשים, ולדון בהשלכות הממצאים בסוגיה על זכותו של המשיב 6 לקבלת פסק דין כנגד המבקשים. נוכח השתלשלות האירועים כפי שפורטה איני רואה לכך מקום. משמתבטלת החלטת בית המשפט מיום 28.12.01, ממילא מתבטלת ההחלטה המאשררת אותה מיום 15.7.03.

7.הערעור מתקבל. החלטות בית המשפט המחוזי שבכותרת מבוטלות בזה. המשיב 6 ישלם למבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.