פסק-דין4 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 2149/06 שמעון רוסו נ. הקרן הקיימת לישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פסק דין בהעדר הגנהבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שנדונה כערעור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור על החלטות בית המשפט המחוזי שראו בהחלטה מיום 28.12.01 פסק דין בהעדר הגנה. נקבע כי ההחלטה לא סגרה את הדיון ולכן היא החלטה אחרת, וכי מגעי הצדדים לאחר מכן מצדיקים את ביטולה. אי הבהירות בדבר מועד הגשת כתב ההגנה פועלת לטובת הנתבעים, ולכן לא קמה לתובע זכות לפסק דין בהעדר הגנה.

העובדות

התובע הגיש תביעה לסעד הצהרתי בעניין בעלות על מקרקעין ולחלופין סעד כספי. הנתבעים ביקשו למחוק את הסעד הכספי מחמת התיישנות, והבקשה נדחתה. הנתבעים הגישו בקשת רשות ערעור והוארך להם המועד להגשת כתב הגנה, אך לא נקבע מועד מפורש. לאחר דחיית הבקשה לרשות ערעור ניתנה החלטה בבקשה לפסק דין בהעדר הגנה, שלאחר מכן נטען כי הוא פסק דין מותנה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם החלטה שניתנה לכאורה כפסק דין בהעדר הגנה סגרה את הדיון בין הצדדים, כך שניתן לראותה כפסק דין?
  2. 2.האם יש לבטל החלטה בדבר פסק דין בהעדר הגנה כאשר הנתבעים פעלו בהסתמך על הארכות מועד ועל מגעים בין בעלי הדין?

הלכות

  1. 1

    החלטה שאינה סוגרת את הדיון בין הצדדים נחשבת החלטה אחרת ולא פסק דין, ומגעים והתדיינויות שנערכו לאחר מתן ההחלטה עשויים להצדיק את ביטולה.

    ״פסק הדין מיום 28.12.01 לא סגר למעשה את הדיון בין התובע-המשיב 6 לבין המבקשים.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר לא ברור אם הוגש כתב ההגנה לאחר חלוף המועד, אי הבהירות פועלת לטובת הנתבעים ואין לתובע זכות לקבלת פסק דין בהעדר הגנה.

    ״אי בהירות זו פועלת לזכותם של המבקשים, וממילא לא ניתן לומר כי קמה למשיב 6 זכות לקבלת פסק דין בהעדר הגנה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • פסק דין בהעדר הגנה
  • החלטה אחרת
  • הארכת מועד להגשת כתב הגנה
  • הודעה לצד ג'
  • התיישנות
  • עיכוב הדיון
  • שכר טרחת עורך דין
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

2149/06

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

המבקשים:

1. שמעון רוסו

2. ציפורה רוסו

נ ג ד

המשיבים:

1. הקרן

הקיימת לישראל

2. מינהל מקרקעי ישראל

3. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

4. עו"ד יעקב נבו

5. עו"ד עמירם אילון

6. אריה (רוז'ה) ג'מיל זדה

7. ישראל דקל

8. עז' המנוחה ריקרדו יעקובה ז"ל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 28.12.01

בבש"א 25521/01 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז ועל החלטת בית

המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 15.7.03 בת.א. 2699/00 שניתנה על ידי כבוד

השופטת ר' לבהר-שרון

בשם המבקשים: עו"ד י' טל

בשם משיבה 3: עו"ד ע' פלס

בשם המשיב 4: עו"ד ר'

וקסמן (שאלתיאל)

בשם המשיב 7: עוד י' דקל;

עו"ד י' טל

בשם המשיב 6: עו"ד ע'

אילון

בשם המשיבים 2-1: עו"ד ח'

זנדברג

פסק-דין

1.בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, האחת מיום 28.12.01 (אשר ניתנה על ידי השופטת ר' שטרנברג-אליעז), והשנייה מיום 15.7.03 (אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת ר' לבהר-שרון).

2.תחילתה של הפרשה בכתב תביעה אשר הגיש ביום 15.10.00 המשיב 6 באמצעות בא כוחו, המשיב 5, במסגרתו תבע סעד הצהרתי בעניין בעלות על חלקת מקרקעין מסוימת, ולחלופין - סעד כספי. ביום 21.11.00 הגישו המבקשים בקשה למחיקת הסעד הכספי מכתב התביעה מחמת התיישנות. כחצי שנה לאחר מכן החליט בית המשפט (מפי השופטת ר' שטרנברג-אליעז), כי לא ניתן להכריע בטענת ההתיישנות לפני שמיעת הראיות. באותה ישיבה מינה בית המשפט מגשרת, והורה על עיכוב הדיון למשך שלושה חודשים "למעט הגשת כתב הגנה של נתבעים 4 ו-5", היינו, המבקשים. המבקשים הגישו בקשת רשות לערער על ההחלטה בעניין אי מחיקת הסעד הכספי מחמת התיישנות. ביום 18.10.01 הורה בית המשפט המחוזי כי כתב ההגנה יוגש תוך 15 ימים מקבלת ההחלטה בבקשת הרשות לערער על ידי בית המשפט העליון. לטענת המבקשים, החלטה זו מעולם לא הומצאה להם. ביום 6.11.01 ביקשו המבקשים להאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד לאחר הכרעת בית המשפט העליון בבקשת הרשות לערער. רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת י' שיצר), החליטה ביום 12.11.01 "להאריך את המועד להגשת כ. הגנה כמבוקש", אך לא קצבה מועד להגשת כתב ההגנה. ביום 25.11.01 נדחתה בקשת הרשות לערער בבית המשפט העליון. ביום 24.12.01 הגיש המשיב 6 באמצעות בא כוחו המשיב 5 בקשה למתן פסק דין כנגד המבקשים בהעדר הגנה. ביום 28.12.01 קיבל בית המשפט החלטה בזו הלשון: "הבקשה נענית. פסק הדין יינתן יחד עם יתר הנתבעים".

3.ביום 17.1.02 הגישו המבקשים כתב הגנה. בהמשך הגישו המבקשים הודעת צד ג' במסגרתה תבעו את בעלי הדין שבכתב התביעה המקורי וכן נתבעים נוספים, בהם בא כוחו של המשיב 6, הוא המשיב 5. בין בעלי הדין התנהלו לאחר מכן מגעים הן במסגרת הליך הגישור והן במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי. כך, בין היתר, הודיע בא כוח המשיב 6 לבא כוח המבקשים במכתב מיום 10.3.02 כי קיבל ארכה להגשת כתב הגנה בהודעה לצד ג' אותה הגישו המבקשים כנגד מרשו.

4.במהלך שנת 2002 הועבר התיק לטיפולה של שופטת אחרת (השופטת ר' לבהר-שרון). נתקיימו מספר ישיבות בתיק בהן נטל חלק גם בא כוחם של המבקשים. במקביל המשיכו להתנהל מגעים בין המגשרת לבין בעלי הדין, לרבות המבקשים. במהלך ישיבה שהתקיימה ביום 15.7.03 טען בא כוחו של המשיב 6 לראשונה כי קיים פסק דין מותנה כנגד המבקשים "שניתן לפני שנה... משום שלא הגישו כתב הגנה במועד". בא כוח המשיב 6 טען עוד כי לאור קיומו של פסק הדין, בטלה הודעת צד ג' שהגישו המבקשים. בא כוח המבקשים ביקש להתייחס לדברים בכתב, אך בית המשפט דחה את בקשתו. עוד קבע בית המשפט, כי מאחר שלא הוגשה כל בקשה לביטול פסק הדין, פסק דין זה "שריר וקיים", ובנסיבות אלה בטלה הודעת צד ג' שנשלחה על ידי המבקשים.

5.המבקשים הגישו ערעור על "פסק הדין" מיום 28.12.01 וכן על ההחלטה מיום 15.7.03. ביום 16.2.06 נמחק הערעור בבית משפט זה (על ידי הרשמת ש' ליבוביץ), וניתנה הוראה על הגשת בקשת רשות ערעור תחתיו. ביום 8.3.06 הוגשה הבקשה שבפניי. המשיב 6, המיוצג על ידי המשיב 5, הינו המשיב היחיד לבקשה המתנגד לה. המשיבים 1, 2, 3 ו-4 השאירו את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיב 7 הודיע כי הגיע לכלל הסכמה דיונית עם המבקשים לפיה בכל הנוגע ליחסים ביניהם תתקבל הבקשה, ובעקבותיה - הערעור, וזאת ללא צו להוצאות לטובת מי מהם. המשיב 8 לא הגיב עד כה לבקשה.

6.החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור חרף התנגדותו של המשיב 6. דין הערעור להתקבל. כפי שכתבה הרשמת, "פסק הדין" מיום 28.12.01 לא סגר למעשה את הדיון בין התובע-המשיב 6 לבין המבקשים. לפיכך, חרף האמור בהחלטה זו (שהוכתרה, אגב, בכותרת "החלטה") הייתה היא בגדר "החלטה אחרת". אך לא זה העיקר. מסכת המגעים וההתדיינויות שנערכו בין בעלי הדין לאחר מתן אותה החלטה, בהם נטלו חלק גם המבקשים והמשיב 6, וזאת הן בין כותלי בית המשפט והן מחוצה להם, די בה כדי לקבוע כי אין מקום להותיר החלטה זו על כנה. בהקשר זה יודגש כי בא כוח המשיב 6 נהג לכאורה בחוסר תום לב משפעל להגשת כתב הגנה להודעת צד ג' שהוגשה על ידי המבקשים, אף שאותה עת אחז הוא לכאורה בהחלטה אשר מכוחה טען בשלב מאוחר יותר כי אותה הודעת צד ג' הינה בטלה. יצויין, כי ההלכה הנוגעת לזכותו של תובע לקבלת פסק דין בהעדר הגנה איננה נוגעת לענייננו, שהרי ממסכת ההחלטות שניתנו בעניין הארכת המועד להגשת כתב ההגנה על ידי המבקשים כלל לא ברור אם במועד בו הוגש כתב ההגנה כבר חלף המועד להגישו. אי בהירות זו פועלת לזכותם של המבקשים, וממילא לא ניתן לומר כי קמה למשיב 6 זכות לקבלת פסק דין בהעדר הגנה. יתכן שלא היה מקום לקבל את הערעור אילו אי בהירות זו הייתה הנתון היחיד העומד לזכותם של המבקשים בפרשה זו, אלא היה מקום לברר לעומק בבית המשפט המחוזי את סוגיית המצאתן של ההחלטות השונות (מיום 18.10.01 ומיום 28.12.01) לידי המבקשים, ולדון בהשלכות הממצאים בסוגיה על זכותו של המשיב 6 לקבלת פסק דין כנגד המבקשים. נוכח השתלשלות האירועים כפי שפורטה איני רואה לכך מקום. משמתבטלת החלטת בית המשפט מיום 28.12.01, ממילא מתבטלת ההחלטה המאשררת אותה מיום 15.7.03.

7.הערעור מתקבל. החלטות בית המשפט המחוזי שבכותרת מבוטלות בזה. המשיב 6 ישלם למבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ד באייר תשס"ו

(22.5.06).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בשא 25521/01

הלכות

  1. 1החלטה שאינה סוגרת את הדיון בין הצדדים נחשבת החלטה אחרת ולא פסק דין, ומגעים והתדיינויות שנערכו לאחר מתן ההחלטה עשויים להצדיק את ביטולה.
  2. 2כאשר לא ברור אם הוגש כתב ההגנה לאחר חלוף המועד, אי הבהירות פועלת לטובת הנתבעים ואין לתובע זכות לקבלת פסק דין בהעדר הגנה.