רע"א 2152/10 ד"ר דעיס ניהאד נ. סימא שרארה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' ענבר).

המשיבות הגישו ביום 18.8.08 כתב תביעה (להלן: כתב התביעה המקורי ) בעילה של הולדה בעוולה. במסגרת כתב התביעה המקורי טענו המשיבות כי מעקב ההיריון של המשיבה 2 בוצע כולו אך ורק אצל המבקשת 2 (קופת חולים לאומית). המבקשים מצידם טענו כי בירורים שערכו העלו כי הצגת הדברים בכתב התביעה המקורי היתה חלקית ומטעה, וכי בפועל בוצע מעקב ההיריון במרפאות אונר"א בבית לחם. מכל מקום, ביום 3.5.09 הגישו המשיבות בקשה לתיקון כתב התביעה המקורי (להלן: הבקשה הראשונה ). המבקשים הגישו את תגובתם לבקשה הראשונה, במסגרתה דרשו כי המשיבים יאמתו את בקשתם בתצהיר ועמדו על זכותם לחקור את המצהיר. לאור האמור ולאחר הגשת תצהירים מטעם המשיבות, נקבע התיק לישיבת קדם משפט ביום 1.7.09, במהלכה היו המצהירים אמורים להיחקר. ישיבת קדם המשפט נדחתה מספר פעמים, ייצוגן של המשיבות הוחלף וביום 7.1.10 הוגשה על ידי המשיבות בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה (להלן: הבקשה השנייה ). המשיבים מצידם התנגדו לתיקון, דרשו כי הבקשה תיתמך בתצהיר וכי המצהירים יחקרו בטרם תתקבל החלטה.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה השנייה לתיקון כתב התביעה והתיר את התיקון תוך שהוא קובע כי הוא "מתיר את תיקון כתב התביעה כמבוקש. לנתבעים שמורות, כמובן, כל טענותיהם". המבקשים אינם משלימים עם החלטה זו וטוענים כי כתב התביעה המתוקן מהווה למעשה גרסה שלישית באשר להתנהלותה של המשיבה 2 במהלך ההיריון. לטענתם ישנם שינויים משמעותיים בין שלושת נוסחי כתבי התביעה, העולים כדי שלוש גרסאות עובדתיות שונות, עד כי נמנעת מהם האפשרות להתגונן כנדרש, שכן הם אינם יודעים על נכונה מהי גרסת המשיבות. עוד טוענים המבקשים כי שינוי הגרסאות מצביע על כך שהמשיבות נמנעו מלהגיש את התביעה נגד מי שביצע בפועל את מעקב ההיריון של המשיבה 2 – אונר"א.

3.

המשיבות מצידן טוענות כי הבקשה השנייה לתיקון כתב התביעה הוגשה לאחר לימוד נתוני התיק ונועדה לחדד את טענות הרשלנות הנטענות. הן מדגישות כי הבקשה השנייה נתמכת באותם תצהירים שהוגשו כתימוכין לבקשה הראשונה לתיקון כתב התביעה. עוד טוענות הן כי העובדות שפורטו בכתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה השנייה כלל לא שונו ונותרו נאמנות לעובדות שפורטו בכתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה הראשונה. לבסוף טוענות המשיבות כי זכותן להחליט מאילו נתבעים הן מעוניינות להיפרע את נזקיהן, ומבהירות כי התביעה לא הוגשה נגד מרפאת אונר"א בשל החסינות ממנה נהנית כשלוחה שלה האו"ם.

4.

לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להתיר את תיקון כתב התביעה בהתאם לבקשה השנייה. כידוע, ממעטת ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות לניהול המשפט – החלטות המסורות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת הדנה בתיק. במקרה הנדון יצוין, למעלה מן הצורך, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי כל פסול בהחלטת בית המשפט קמא. התיק, כך הוברר, מצוי בשלב מקדמי. בנוסף, הדגיש בית המשפט בהחלטתו כי כל טענות המבקשים ישמרו להם. אין לפסול לפיכך את האפשרות כי בית-המשפט ימצא נפקות בעובדה שהוגשו שלושה נוסחים של כתב תביעה, באותו עניין עצמו – אם אכן כך הדבר.

בנסיבות אלה, אין מקום ליתן רשות ערעור.

בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשות ישאו בהוצאות המשיבות ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.