רע"א 2155/00 חנה גרופר- שגיא נ. נשיא האגודה מגן דוד בישראל

ביום 9.4.00 ניתן פסק דין סופי בעתירה זו. ביום 18.4.00 הגישה העותרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, היא הבקשה שבפנינו. בבקשתה טוענת העותרת, כי המשיבים אינם פועלים על פי האמור בפסק הדין, ראשית , בכך שאינם מספקים לה שירותים שונים (תעודת מתנדב, הזמנות לאירועים, בולי דואר) כפי שנהגו במהלך שלוש שנות כהונתה הקודמות. שנית , משום שאינם מאפשרים לה להישמע בפני נשיא מד"א בטרם יועלה עניינה על סדר יומה של המשיבה, ו שלישית , משום שההליך שבכוונת המשיבים לנקוט הנו הליך פורמלי בלבד, שתוצאתו ברורה להם מראש. המשיבים טוענים כי אין כל בסיס לבקשה, באשר הם מצייתים לצווי בית המשפט שנכללו בפסק הדין.

עתירת העותרת כוונה כנגד נשיא מד"א וכנגד מועצת מד"א, ובית המשפט נתבקש בה לקבוע, כי ההצבעה וההחלטה שהתקבלה בישיבת המועצה ביום 2.3.00 בדבר הדחתה של העותרת מתפקידה כסגן שני לנשיא מד"א בטלה. כאמור, ביום 9.4.00 ניתן פסק דין בעתירה. בפסק הדין הורינו, כי ההחלטה להפסיק כהונתה של העותרת מתבטלת, וכי המשיבה מס' 2 תעלה עניין הפסקת כהונתה של העותרת על סדר יומה. עוד נקבע, כי הישיבה תתקיים בעוד 14-30 יום, וכי כל החומר הרלבנטי יועבר לעותרת שבועיים לפני הישיבה. כן צוין בפסק הדין, כי לכל צד עומדות כל טענותיו.

לאחר עיון בטענות העותרת ובתגובת המשיבים, נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות. סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית המשפט, מסמיך את בית המשפט: "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". לא מצאנו בבקשתה של העותרת איזה צו אופרטיבי שניתן בפסק הדין הפרו המשיבים (ראו: בשג"צ 306/85 הרב מאיר כהנא, ח"כ נ' שלמה הלל ואח' , פ"ד לט(4) 485). העותרת אינה חולקת על כך שהמשיבים זימנו, בהתאם לצו שבפסק הדין, ישיבה של המשיבה מס' 2, אשר על סדר יומה יועלה עניינה של העותרת, וכי הם המציאו לה, במועד שנקבע לכך בפסק הדין, את כל החומר הרלבנטי. במסגרת דיון זה תוכל העותרת להעלות טענותיה כנגד העלאת עניינה לסדר יומה של המועצה. אשר לשירותים, איננו סבורים, כי בנסיבות העניין, אי מתן השירותים השונים להם טענה העותרת, מהווים הפרה של צו כלשהו שיצא מבית משפט זה. זאת ועוד, המשיבים הבהירו, כי מדובר בשירותים שאינם מהווים חלק מזכויותיו של נושא תפקיד במד"א. אף שאר טענות העותרת, אינן מצביעות על הפרה של צו שיפוטי, ולפיכך, הליך של ביזיון בית המשפט אינו חל בענייננו. אין מקום לפסיקת הוצאות, לא לעניין הדיון שהתקיים בפנינו בעבר, ולא לעניין דיון זה.

לאור האמור לעיל, הבקשה לפי פקודת הביזיון נדחית.