רע"א 2157/18 פלוני נ. קצין התגמולים

1.

המבקש הוא נכה צה"ל יליד שנת 1948. המבקש עבר מספר ניתוחים בשלפוחית השתן בגלל גידולים ממאירים שאובחנו בגופו ולאחריהם עבר טיפולים רפואיים שונים, והוא עתר להכיר בנכות מוסבת (לפי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969) בשל פגימות שנגרמו לו לטענתו בעקבות אותם ניתוחים וטיפולים רפואיים.

2.

ועדה רפואית עליונה - שנדרשה לעניינו של המבקש שלוש פעמים, לאחר ששני ערעורים שהגיש המבקש על החלטת הוועדה התקבלו - דחתה את עתירתו של המבקש להכיר בנכות מוסבת, בקבעה כי אין קשר בין הניתוחים והטיפולים שעבר המבקש לבין ההפרעה במתן שתן והפגיעה בתפקוד המיני. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אך ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי (השופטת ח' וינאום וולצקי ) בחן האם עמדה הוועדה הרפואית העליונה בדרישות שהוצבו בפסק דינו הקודם (שהחזיר אליה את הדיון באותו ענין) ומצא כי התשובה לכך היא בחיוב. בית המשפט הבהיר כי לא נמצאו "טעויות דרמטיות" בנתונים שהוצגו על ידי הוועדה, וכי קביעותיה הן קביעות רפואיות הנמצאות במתחם הסבירות כך שאין מקום להתערב בהן. כמו כן נדחתה הטענה לפיה הוועדה הרפואית העליונה הייתה מנועה מלהוסיף נימוקים שונים מאלה שעליהם עמדה בהחלטתה הקודמת לצורך תמיכה בעמדתה.

3.

על פסק דין זה הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה נטען כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, הוועדה הרפואית העליונה לא פעלה בהתאם להנחיות ולדרישות שהוצבו בפסק הדין הקודם. בנוסף נטען כי הוועדה הרפואית העליונה הוסיפה נימוקים חדשים על אלה שנקבעו בהחלטתה הקודמת, מבלי שניתנה למבקש הזדמנות להתגונן מפני אלה, ובכך חרגה מסמכותה. לבסוף, נטען כי העובדה שרק אחד מחברי הוועדה הרפואית העליונה עיין ממש בתיקים הרפואיים מהווה פגם פרוצדוראלי היורד לשורש הענין ויוצר עיוות דין, ולא היה מקום להסתפק אך בהערה ליו"ר הוועדות הרפואיות.

4.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין השונים איני רואה מנוס מדחיית הבקשה, שכן לא מתעוררת במקרה דנן כל שאלה כללית המצדיקה על דרך הכלל מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 7715/13 פלונית נ' קצין התגמולים , פסקאות 5-2 לפסק דיני (8.5.2016)) . כמו כן לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין חמור. בית המשפט המחוזי הורה פעמיים על החזרת התיק לוועדה הרפואית העליונה על מנת שזו תבחן שוב את עמדתה ותנמק אותה כדבעי, והעובדה שהוועדה נותרה בדעתה - גם אם שינתה בדרך מנימוקיה הראשונים - אינה מלמדת כי למבקש נגרם בהכרח עיוות דין כלשהו.

5.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.