רע"א 2161/12 גד שליף נ. פיין מאיר

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) מיום 15.2.2012, בה נקבע מקום כינוסה של האסיפה הכללית של עמותת "עצת זקנים", שהתקיימה באותו היום.

1.

על רקע עימותים בין חברי עמותת "עצת זקנים" (להלן: העמותה ), התכנסה ביום 31.5.2010 האסיפה הכללית של העמותה והוחלט בה על מינוי חברי ועד ומורשי חתימה. ביום 29.1.2012, בסיומו של הליך שניהלו חברי העמותה בבית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ 33065-06-10), קבע בית המשפט (כב' השופט נ' סולברג) כי נפלו פגמים מהותיים בזימון האסיפה ועל כן דחה בקשה להצהיר כי זו כונסה כדין וכי ההחלטות שהתקבלו בה התקבלו כדין. בפסק דין משלים מיום 1.2.2012 נתן בית המשפט תוקף להסכמת הצדדים, לפיה האסיפה הכללית של העמותה תכונס עד ליום 15.2.2012 וכי האחראים לכינוסה הם המבקש, שהוא חבר ועד העמותה, ואדם נוסף בשם ברכפלד. בהתאם, שלחו השניים באותו היום מכתב בו הוזמנו חברי העמותה לאסיפה כללית שנקבעה ליום 15.2.2012 בשעה 20:00 במשרדה הרשום של העמותה ולעניין זה צוינה בהזמנה בכתב יד כתובת מגוריו של המבקש.

המשיב, שלא רווה נחת מהמקום שנקבע לכינוס האסיפה הכללית, הגיש ביום 13.2.2012 בקשה למתן צו שימנע את כינוס האסיפה בביתו של המבקש ויורה על כינוסה במבנה העמותה (ה"פ 21278-02-12). הבקשה הועברה לתגובת המבקש תוך שבית המשפט (כב' השופט ד' מינץ) מביע את תמיהתו על העיתוי בו הוגשה, נוכח הזמן שחלף ממועד משלוח ההזמנה. בחלוף יום הגיב המבקש כי "האסיפה תועבר ותתקיים במקום נייטרלי: האולם של בית הכנסת מאור חיים". בהחלטתו מיום 14.2.2012 קבע בית המשפט כי "... נדמה כי הפתרון המוצע הוא פתרון הולם. היה ותהיה התנגדות מטעם המבקשים גם למקום זה, העניין יישקל בשנית [...] בהניח שלא תהיה התנגדות למקום קיום האסיפה, בכך תם הדיון בבקשה " (להלן: ההחלטה הראשונה ). בצהרי היום למחרת - הוא היום שנקבע לכינוס האסיפה - הגיש המשיב "בקשה בהולה" לבית משפט קמא בה הביע את התנגדותו למקום הכינוס ועמד על כך שהאסיפה תכונס במוסדות העמותה. בהתאם החליט בית המשפט עוד באותו היום כי " נוכח ההתנגדות האסיפה תכונס במוסדות העמותה. בכך תמה ההתדיינות " (להלן: ההחלטה השנייה ).

2.

בבקשת רשות הערעור שבפניי טוען המבקש כי בקשת המשיב מיום 15.2.2012 לשינוי מקום האסיפה לא הובאה לידיעתו וכי נודע לו על ההחלטה השנייה רק למחרת, דהיינו בצהרי יום 16.2.2012. המבקש טוען כי רוב חברי העמותה התכנסו ביום 15.2.2012 בשעה 20:30 במקום שנקבע לקיום האסיפה בהחלטה הראשונה, וכי לאחר סיומה של אסיפה זו התבשר כי המשיב ואדם נוסף קיימו אסיפה במקום אחר. המבקש מציין בהקשר זה כי ביום 19.2.2012 הגיש בקשה על דרך של המרצת פתיחה לאישור האסיפה שניהל בעצמו עם רוב חברי העמותה. המבקש מוסיף ומציין כי הגיש לבית משפט קמא שלוש בקשות לביטול ההחלטה השנייה - שניתנה לשיטתו במעמד צד אחד - וכי בקשות אלו נדחו בסדרת החלטות בהן נקבע כי ההתדיינות בתיק הסתיימה, במיוחד נוכח העובדה שהאסיפה כבר התקיימה. עוד טוען המבקש כי ההחלטה השנייה פוגעת ברוב חברי העמותה, שלא ידעו על מקום קיומה של האסיפה, והוא מוסיף כי משניתנה במעמד צד אחד היה על בית המשפט לבטלה מחובת הצדק. המבקש מוסיף וטוען כי היה על בית המשפט להורות למשיב על מסירה אישית של ההחלטה השנייה או להורות למזכירות לוודא שההחלטה תובא לידיעתו, וזאת בשים לב לזמן הקצר שנותר עד למועד כינוס האסיפה ונוכח טענתו כי באותו יום ארעה תקלה במערכת "נט המשפט". כמו כן נטען כי על המשיב ועל בא-כוחו חלה חובה משפטית ואתית ליידעו בדבר ההחלטה השנייה, חובה שאי-קיומה עולה כדי חוסר תום לב קיצוני.

המשיב טוען מנגד כי ההחלטה השנייה אינה החלטה במעמד צד אחד, שכן הבקשה לקביעת מקום האסיפה הוגשה כבקשה רגילה למתן סעד זמני והמבקש אף הגיש את תגובתו לבקשה, כך שניתן לו יומו בהקשר זה. עוד טוען המשיב כי ההחלטה הראשונה ממילא הייתה מותנית באי-התנגדותו לפתרון שהוצע על-ידי המבקש והוא מוסיף וטוען כי המבקש קיבל לידיו את התנגדות המשיב ביום 15.2.2012 בשעות אחר הצהרים. לטענת המשיב, לא הייתה כל תקלה במערכת "נט המשפט" ביום בו ניתנה ההחלטה השנייה, שכן לו עצמו נודע על ההחלטה באמצעות המערכת ובהקשר זה הוא טוען כי ניסה ליצור קשר טלפוני עם משרדו של המבקש עם קבלת ההחלטה השנייה אך מזכירתו של המבקש סירבה ליידע אותו בדבר ההחלטה. המשיב טוען עוד כי הייתה זו אחריותם של המבקש ושל בא-כוחו לעקוב אחר תיק בית המשפט, במיוחד נוכח העובדה שההחלטה הראשונה הייתה החלטה מותנית. לטענת המשיב, בבית המשפט המחוזי בירושלים תלוי ועומד הליך אחר אותו פתח המבקש באותו עניין (ה"פ 32886-02-12) ויש בכך משום שימוש לרעה בהליכי משפט. המשיב מוסיף ומציין, בין היתר, כי ככל שהמבקש חשב שההחלטה הראשונה עודנה בתוקף, היה עליו לקיימה - דהיינו לכנס את האסיפה בשעה 20:00 באולם בית הכנסת, אך לטענת המשיב בשעה זו לא נכח במקום איש מחברי העמותה.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אינני סבורה כי ההחלטה השנייה באה בגדר החלטה שניתנה במעמד צד אחד. בהחלטתו הראשונה דן בית משפט קמא בבקשת המשיב למתן צו שימנע את כינוס האסיפה הכללית של העמותה בביתו של המבקש ואשר יורה על כינוסה במבנה העמותה. למבקש ניתנה האפשרות להגיב, ובתגובתו הוא הציע מקום חלופי ו-"נייטרלי" כהגדרתו. בית המשפט קיבל את הצעת המבקש, אך עם זאת ציין במפורש בהחלטה הראשונה כי " היה ותהיה התנגדות [...] גם למקום זה, העניין יישקל בשנית ". על כן, משהוגשה התנגדותו של המשיב, שקל בית המשפט בשנית את מקום כינוס האסיפה - בהתאם לאמור בהחלטה הראשונה - והכריע כי זו תכונס במוסדות העמותה. בנסיבות אלו, לא ניתן לסווג את החלטה השנייה כהחלטה שניתנה במעמד צד אחד ואין מקום להורות על ביטולה.

אוסיף ואציין כי נוכח העובדה שבסופו של יום התקיימו שתי אסיפות שונות במועד שנקבע, השאלה הרלוונטית לעת הזו היא שאלת תוקפן של ההחלטות שנתקבלו בכל אחת מן האסיפות. אכן, ביום 19.2.2012 הגיש

המבקש בבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה למתן פסק דין הצהרתי (ה"פ 32886-02-12), לפיו האסיפה שקיים ביום 15.2.2012 התקיימה כדין וההחלטות שהתקבלו במסגרתה תקפות. עוד עולה כי המשיב באותו הליך הוא המשיב שבענייננו וכי בתיק זה התקיימו שתי ישיבות קדם משפט, ביום 29.2.2012 וביום 9.5.2012. בנסיבות אלה, אין מניעה כי הצדדים יעלו את טענותיהם בעניין המצאת ההחלטה השנייה למבקש בפני בית המשפט המחוזי וטענותיהם ישקלו בקשר עם אותו הליך.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך של 5,000 ש"ח.