רע"א 2181/99 שמואל קליינמן נ. פנינה ניר

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות לערער.

לטענת המבקש, היה עליו להגיש את הבקשה ביום 28.3.99, אך בשל שביתה בת יומיים בבתי המשפט נדחה המועד ליום 30.3.99. אולם, כשביקש להגיש את הבקשה, סירבה לכך מזכירות בית המשפט בשל האיחור של יומיים בהגשתה.

ביון הימים 24-25.3.99 התקיימה שביתה בחלק מבתי המשפט, אולם בתאריכים אלו לא התקיימה השביתה בבית המשפט העליון. עובדה זו גרמה אי הבנות בקרב בעלי דין רבים, ומכאן ראשית גלגולה של בקשה זו.

בא-כוח משיבים 1 ו2- התנגד לבקשה, אולם התנגדותו נוגעת לנושאים אחרים, כפי שאפרט להלן. נוכח עמדה זו של המשיבים, ומאחר שהמבקש הסתמך בתום לב על הודעת מנהל בתי המשפט שפורסמה בעיתונות, לפיה מתקיימת שביתה בכל בתי המשפט, אני מאריכה את המועד להגשת הבקשה ביומיים אלו. נותרה, איפוא, לדיון השאלה אם ראוי להאריך את המועד מספר ימים נוספים עד יום הגשת הבקשה להארכת המועד.

בא-כוח המשיבים מתנגד להארכת המועד בעיקר משום שבפועל הוגשה הבקשה, לטענתו, רק ביום 5.4.99, דהיינו מספר ימים לאחר הסירוב לקבלה, וכן משום כך שלא צורפה אליה הבקשה לרשות ערעור, כך שלא ניתן לעמוד על סיכויי הבקשה לגופה.

נראה כי בא-כוח המשיבים לא היה מודע להשתלשלות העניינים, כפי שעולה מתיק בית המשפט והמסמכים המצויים בו: הבקשה לרשות ערעור הוגשה לתיק בית המשפט, בצירוף בקשה לצרפה לבקשה לרשות ערעור. אולם, ככל הנראה לא נשלח העתק ממנה לבא כוח המשיבים, ומכאן טענתו באשר לאי צירוף הבקשה.

אשר למועד הגשת הבקשה, נראה כי היא נשלחה בדואר רשום ביום 31.3.99. אולם באותו יום חל ערב חג הפסח, ולאחריו פסח, יום שישי ושבת. עובדה זו מסבירה את העיכוב שחל במסירת הבקשה לבית המשפט, או את הטיפול בבקשה שהוגשה ופתיחת תיק על ידי המזכירות, עד יום ב' בשבוע. מכל מקום, כיוון שבתוך התקופה חלו חופשות החג וסוף השבוע, ובהתחשב בכך שהבקשה לרשות ערעור עצמה הוגשה כבר ביום 30.3.99 (בכפוף לבקשה לארכת מועד), נראה לי כי המבקשת פעלה בשקידה סבירה ולא השתהתה יתר על המידה בהגשת הבקשה להארכת המועד.

נוכח כל האמור, אני מאריכה את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור עד הגשתה בפועל.