רע"א 2214-24 רע"א 2214-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט א' צימרמן) אשר ניתנה בגדרו של ע"א 2489-03-24 ביום 15.3.2024. במסגרת החלטה זו, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לדחות את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת כ' האפט) אשר ניתן בהיעדר התגוננות, בסדר דין מהיר, ביום 14.1.2024 בתפ"מ 38849-09-23, ואשר חייב את המבקש לפנות בית בשיכון דן בתל אביב ששכר מהמשיבים בשכירות בלתי מוגנת בשנת 2017 (להלן, בהתאמה: המושכר ו-פסק הפינוי) עד להכרעה בערעורו נגד פסק הפינוי.

2.אחרי שעיינתי בכתובים שהונחו לפניי על ידי בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

3.כאמור, פסק הפינוי ניתן נגד המבקש בהיעדר התגוננות. התנהלות המבקש בהליכים שהתקיימו בבית משפט השלום מתוארים היטב בהחלטת בית המשפט (השופטת כ' האפט) מיום 16.1.2024, אשר דחתה את בקשת המבקש שהוגשה בעקבות פסק הפינוי תחת הכותרת "בקשה לתיקון והנמקה של פסק הדין בהתאם לתקנה 82 ועיכוב ביצוע הליכים":

"בתובענה זו נקצבו מספר מועדים להגשת כתב ההגנה מטעמו של הנתבע. האחרון שבהם נקצב עד יום 31/12/23. בהחלטה מיום 1/1/24 שבתי והבהרתי כי אין בבקשות הנוספות של הנתבע כדי ליתן ארכה להגשת כתב ההגנה מעבר ליום 31/12/23 על כל המשתמע. בהינתן האמור ובהינתן כי לא הוגש כתב הגנה בתובענה חרף חלוף המועד, לא היה מנוס מקבלת הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, על נימוקיו. לא כל שכן, כאשר זה ניתן בחלוף שבועיים נוספים מן המועד האחרון להגשת כתב הגנה מטעמו של הנתבע. משכך גם אין מקום לקבלת הבקשה והיא נדחית. שימת לב כי עניינה של התובענה במתן סעד של פינוי בלבד וכי אין בפסק הדין כדי למנוע מן הנתבע להגיש כנגד התובע תובענה כספית מטעמו על כלל נימוקיה."

4.בערעור שהגיש המבקש על פסק הפינוי נטען כי פסק הדין ניתן בשגגה. בהחלטה שלא לדחות את ביצועו של פסק הפינוי, עליה מלין המבקש בפניי, קבע בית המשפט המחוזי (השופט א' צימרמן), בין היתר, כי המבקש השתהה יתר על המידה עם הגשת ערעורו ובקשתו לעכב את ביצועו של פסק הפינוי; כי זיקת המבקש למושכר כשוכר בלתי מוגן פחותה מזאת של המשיבים, בעלי המושכר; וכי עסקינן בשכירות בלתי מוגנת שלא נקצבה בזמן, אותה יכול המשכיר לסיים בהודעה מוקדמת "גם אם לא היתה הפרה [מצד השוכר – א.ש.], קל וחומר במקרה של הפרה יסודית [כטענת המשיבים-המשכירים – א.ש.]". מטעמים אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות אינו מצדיק את מתן עיכוב הביצוע המבוקש. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי, לגופם של דברים, כי "סיכויי הערעור, לכאורה, קלושים במיוחד". מעבר לנדרש, ציין בית המשפט המחוזי כי "קשה להבין את המהלך הדיוני שבו נקט [המבקש – א.ש.]" – בהתכוונו לכך שהמבקש העדיף לערער על פסק הפינוי, שכאמור ניתן נגדו בהיעדר התגוננות, חלף הגשת בקשה לבית משפט השלום לבטל את פסק הדין.

בהקשרו של מהלך תמוה זה, אמר בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים, עמהם אני מסכים לחלוטין:

"אם בידי בעל הדין טעמים טובים שילמדו את הערכאה הדיונית על כי לא היה מקום לתת את פסק הדין במעמד צד אחד באין הגנה ויש לבטלו מחובת הצדק, או שמא בידו לשכנע כי תקלות שאינן מהותיות דיין מצדיקות את ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, פתוחה לפניו הדרך להגשת בקשת ביטול. לעומת זאת, אם אין בידי בעל הדין טעמים טובים שכאלה, הרי שקשה עד מאד לזהות כיצד יעלה בידו לשכנע את ערכאת הערעור להתערב בפסק הדין: והרי שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בבואה ליתן פסק דין באין הגנה ממוקד ביותר [...]. בידי בית המשפט הדן לתת את פסק דינו על יסוד התביעה לבדה, או לדרוש במקרים המתאימים "הוכחה מספקת" של התביעה [...], בלא כל צורך לנהל את ההליך ולרדת לגופן של מחלוקות טרם הכרעה. אם כך עשה, ואם הנתבע לא הצליח למצוא אפילו טעמים שיניעו את הערכאה הדיונית לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, מה לה לערכאת הערעור כי תתערב.".

5.בהחליטו כפי שהחליט בבקשת עיכוב-הביצוע, בית המשפט המחוזי הפעיל את שיקול דעתו כהלכה; ולפיכך, אין בידי להתערב בהחלטתו. לזאת אוסיף, כי גם אני סבור שסיכויי הערעור שהמבקש הניח לפתחו של בית המשפט המחוזי הינם קלושים עד כדי אפסיים. למעשה, דחייתו של ערעור זה מתחייבת לנוכח עיקרון משפטי פשוט: פרוצדורה אזרחית איננה "תכנית כבקשתך" (ראו: ע"א 5400/18 מיר נ' מירון, פסקה 1 לפסק דיני (28.1.2019)).

6.הבקשה נדחית אפוא, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהמבקש הניח על שולחני. הצו הארעי שניתן על ידי בגדרו של תיק זה מבוטל. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 10,000 ש"ח. בקשת המבקש בתיק זה התבררה כהליך סרק. בשל נקיטת הליך זה, ישלם המבקש לאוצר המדינה הוצאות בסך כולל של 10,000 ש"ח. הסכום הכולל של ההוצאות – 20,000 ש"ח – ייגבה מדמי העירבון שהופקד במסגרת ההליך הנוכחי.

7.הבטוחה הכספית שהופקדה על ידי המבקש בבית המשפט המחוזי בהתאם להחלטתי ממוצאי שבת, 16.3.2024, תשמש לכיסוי נזקיהם של המשיבים, ככל שנגרמו להם עקב הוצאת הצו הארעי בתיק זה (ראו: ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל – זכרון יעקב", פ"ד לח(2) 645 (1984)).

ש ו פ ט

_________________________

24022140_F06.docx נל

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il