רע"א 2217/00 עומר חסן נ. חוסין חסן

1.בין המבקש לבין המשיבים נחתם, לפני שנים, הסכם מכר על-פיו רכשו האחרונים מן המבקש את זכויותיו בחלקת אדמה. המבקשים פנה לבית המשפט המחוזי בתביעה למתן פסק דין המצהיר "כי ההסכם בטל ומבוטל" מחמת שהמשיבים הפרו אותו, אולם בסופה של התדיינות, באו הצדדים לכלל הסכם פשרה שכלל התחייבות מחודשת לרישום חלקת הקרקע בשמם של המשיבים, מחד גיסא, והטלת חיובים כספיים על המבקש, מאידך גיסא (להלן: הסכם הפשרה).

חלפו שנתיים והמבקש הגיש תובענה חדשה לבית המשפט המחוזי. הפעם ביקש כי בית המשפט "יחייב את (המשיבים) באכיפת ההסכם וקיומו כלשונו ו/או כמשתמע מפירושו לפי הנסיבות", ולחילופן "להכריז או להצהיר" כי "ההסכם בטל ומבוטל".

המשיבים לא התגוננו כנגד התובענה ובית המשפט הצהיר כי ההסכם בטל. כשבעה חודשים לאחר מכן ביקשו המשיבים בבית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין הזה, בית המשפט נעתר להם, ביטל את פסק הדין ואף דחה את התובענה שהוגשה על-ידי המבקש.

ערעור על פסק הדין נתקבל בבית המשפט העליון והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שהבקשה לביטול פסק הדין תבחן מחדש.

המשיבים הגישו תצהיר התומך בבקשתם, בית המשפט ביטל את פסק הדין והתיר להם להגיש כתב הגנה כנגד התובענה שהגיש המבקש.

2.כנגד החלטה זו עותר המבקש ליתן לו רשות לערעור. המבקש סבור כי המשיבים לא הראו טעם מיוחד לאיחור בהגשת כתב ההגנה ולאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, וכי גם לגוף הדברים אין להם הגנה טובה מפני התובענה.

לא שוכנעתי כי יש עילה להתערב בהחלטת הביניים שניתנה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט מצא, בנסיבות המקרה, כי בפי המשיבים הסבר, ולו רק בדוחק למחדלם, כי המשיבים לא זלזלו במילוי חובותיהם כלפי בית המשפט, וכי על-פי הטענות שמעלים המשיבים עשויה לצמוח להם תועלת מביטול פסק הדין ואם יותר להם להתגונן כנגד התביעה. בקביעות אלה אין עילה להתערב.

התוצאה היא שדין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה לה תשובה אין צו להוצאות.