רע"א 2223/97 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ. סלמן אייל

1.המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בירושלים לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. במהלך הדיון דחה בית המשפט המחוזי את בקשותיה של באת כוח המבקשים להתיר לה להגיש מסמכים מסוימים ולהציג שאלות לפסיכיאטר דר' י' אבני, מומחה רפואי שהעיד במשפט, אך לא שימש כמומחה רפואי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975- (להלן - "החוק").

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על ההחלטות. המשיב השיב על הבקשה.

2.המסמך הראשון שבו מדובר הוא תיק השיקום של המשיב מבית החולים הדסה הר הצופים. בית המשפט התיר את הגשתו "אך ורק לצורך הכרעה בשאלה אם התובע צרך סמים בעבר, אם לאו".

המסמך השני אף הוא מתוך תיק השיקום הנזכר, וענינו תוצאות בדיקה שנבדק התובע על ידי דר' אבני אחרי התאונה. בעניין זה נקבע בין היתר, כי "המסמך שמבוקש להגיש אותו הוא חלק מ-נ5/" (הכוונה לתיק השיקום הנזכר- י.ט.) "ואין צורך בכפילות".

המסמך השלישי הוא העמוד הראשון מתוך תיק האשפוז של המשיב בבית החולים הדסה עין כרם ("כרטיס קבלת חולה") אשר לפי הרשום בו - המיוחס על ידי באת כוח המבקשים לאשת המשיב - הוא נרקומן מזה שנים. הבקשה להגישו נדחתה מן הטעם ש"לנתבעת היתה הזדמנות לחקור ולעמת את האשה על הנאמר במסמך זה".

בקשה להציג לדר' אבני את השאלה מה מצא בבדיקה שבדק את המשיב אחרי התאונה נדחתה מן הנימוק ש"מה שנמצא רשום בדו"ח".

כמו כן נפסלה שאלה שהוצגה לדר' אבני בה התבקשה התיחסותו לדבריו של אחד המומחים הרפואיים שמונו, פרופ' א' שלו, בחוות דעתו, לפיהם בדיקתו של דר' אבני היתה בגדר "התרשמות קלינית" ולא בגדר "ממצאי אבחון נוירופסיכולוגיים", ולפיכך לא שם לב לליקויים שונים אצל המשיב. הנימוק לפסילה היה שאין זאת הדרך לתקוף חוות דעתו של מומחה רפואי וכי "אם מתוך חקירת פרופ' שלו יתברר כי בדיקה נוירופסיכולוגית היתה חיונית והוא לא ערך אותה או התעלם ממדיקה כזו, הוא יתבקש לחזור ולבדוק את חוות דעתו".

3.לא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי.

כפי שמתברר טרם נחקרו המומחים הרפואיים על חוות דעותיהם. במהלך החקירות תוכל באת כוח המבקשים להציג להם שאלות וכן לבקש את התייחסותם למסמכים בעניינים שאותם היא מבקשת להבהיר או להוכיח, וזאת, כמובן, בכפיפות להוראות החוק ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז1986-. כן תהיה רשאית להעלות בבוא העת את השגותיה נגד החלטותיו הנדונות של בית המשפט המחוזי במסגרת הערעור על פסק הדין.

4. הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין לא ייפסקו הוצאות.