פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2226/12
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
דיאב עיאס
נ ג ד
המשיב:
מאזן סואעד
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א
53885-09-11 מיום 21.2.2101 שניתן על ידי השופט י' כהן
בשם המבקש:
עו"ד שמעון רביב
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן ) בע"א 53885-09-11 שניתן ביום 21.2.2012 בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת כ' ג'דעון ) בת"א 9078/06 שניתן ביום 21.8.2011.
תמצית העובדות והליכים קודמים
1.
בשנת 1987 רכש המשיב (להלן: מאזן ) חלקת קרקע בעיר שפרעם (להלן: החלקה הראשונה ). העסקה שהושלמה ברישום התבצעה באמצעות המבקש (להלן: אדיב ) אשר שימש כמיופה כוחם של המוכרים, שאחד מהם הוא אחיו. לימים התברר, כי החלקה הראשונה נמכרה לאחרים, ומשכך סוכם בין אדיב לבין מאזן על החלפת החלקה הראשונה במגרשים אחרים (להלן: החלקה השנייה ) ובהתאם לסיכום זה תפס מאזן חזקה בחלקה השנייה והחל לעבדה. לאחר מכן טען אדם בשם סועאד ח'אלד כי הוא בעליה של החלקה השנייה. בעקבות כך הגיש מאזן תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרתה עתר למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו בחלקה השנייה (להלן: התביעה הקודמת ). תביעה זו נדחתה ומאזן הגיש ערעור לבית משפט זה. לאחר מכן הגיעו מאזן ואדיב להסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה ) במסגרתו ויתר מאזן על החלקה השנייה וחלף זאת התחייב אדיב להקנות לו קרקע בכפר אעבלין (להלן: החלקה השלישית ) תוך שהציג עצמו כבעל חלקה זו או לכל הפחות כ"בעל השליטה" בה. ביום 2.4.1997 ניתן פסק דין בבית משפט זה במסגרתו צויין כי הצדדים הגיעו להסדר והערעור נדחה.
2.
בעקבות הדברים האלו ויתר מאזן על זכויותיו בחלקה השנייה, והיא נמכרה לרו"ח אליאס ח'ורי (להלן: רו"ח ח'ורי ), ששימש כרואה החשבון של אדיב, ומאזן רכש את החלקה השלישית ורשם את זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין. חוזה הרכישה של החלקה השלישית נערך במשרדו של עו"ד דניאל וולף, ששכן בסמוך למשרדו של אדיב, לאחר שעו"ד וולף הציג בפני מאזן ייפוי כוח שניתן לו בידי אדם בשם דן קליין, שהיה רשום כבעליה של החלקה השלישית (להלן: ייפוי הכוח ). לימים התברר כי בעליה של החלקה השלישית טען כי ייפויי הכוח זויף והגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה בה עתר להכריז על כל עסקאות המכר שבוצעו בנכסיו בטלות. תביעתו זו התקבלה, ולאחר מכן רכש מאזן את החלקה השלישית מבעליה האמיתיים תמורת סך של 18,000 דולר (להלן: התשלום ).
3.
בעקבות כך הגיש מאזן תביעה כנגד אדיב לבית משפט השלום בה עתר לחייב את אדיב בפיצוי בגין התשלום וכן בגין נזקים נוספים בסך של 172,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי אדיב היה "הרוח החיה" מאחורי שרשרת העסקאות המתוארת לעיל, וכי החלקה השנייה נמכרה בידי מאזן לרו"ח ח'ורי בהתבסס על הסכם הפשרה, בו התחייב אדיב באופן אישי להקנות את החלקה השלישית לידי מאזן, התחייבות אותה הפר. בית המשפט קבע עוד (בפסקה 24 לפסק הדין) כי:
"התובע [מאזן - י.ד] אדם פשוט ותמים סמך על הנתבע [אדיב - י.ד] ברכישת קרקע. בעקבות זאת הוא נקלע למצב של עסקאות נוגדות ואי קיום הבטחות מצד הנתבע, דבר שגרר אותו להליכים משפטים מיותרים"
בית המשפט הוסיף וקבע כי אין ממש בטענת ההתיישנות שהעלה אדיב. נוכח כל זאת חייב בית משפט השלום את אדיב לשלם למאזן סך של 134,164 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
על פסק דין זה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
4.
בית המשפט המחוזי קבע כי בצדק דחה בית משפט השלום את טענת ההתיישנות שהעלה אדיב. בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על קביעותיו של בית משפט השלום, וציין כי קביעות אלה מבוססות על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים שהעידו בפניו וכי אין עילה להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום. נוכח כל זאת דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.
כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.
תמצית נימוקי הבקשה
5.
בבקשה דנן טוען אדיב כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא קיבל את ערעורו מפאת העדר יריבות, כיוון שלטענתו לא נתקיימה כל עילה לחייבו בגין העסקאות שהן נשוא התדיינות משפטית זו בהן שימש, לכל היותר, כמתווך או שלוח. אדיב מוסיף וטוען כי שגו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כאשר לא קיבלו את טענתו בנוגע להשתק פלוגתא ביחס לזהות הצדדים ולתמורה המעורבת בעסקה לרכישת החלקה השלישית. אדיב טוען בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי כבר קבע במסגרת הדיון בתביעה הקודמת כי אדיב לא היה צד לעסקה במסגרתה נמכרה החלקה השלישית. אדיב טוען עוד כי שגה בית משפט השלום כאשר קבע כי הוכח שהוא היה "הרוח החיה" מאחורי העסקאות נשוא בקשה זו ושב וטוען כי הסכם הפשרה לא היה ולא נברא, וכל שסוכם בינו לבין מאזן הוא שתמורת חזרתו של מאזן מן הערעור לבית משפט זה יוותר אדיב על הוצאות המשפט. אדיב מדגיש בהקשר זה כי הסכם הפשרה לא הועלה על הכתב. בנוסף, שב וחוזר אדיב על הטענות אותן העלה בפני בית המשפט המחוזי, ובמסגרת זאת טוען כי בתוצאה אליה הוביל פסק דינו של בית משפט השלום קיים "כשל לוגי".
כן טוען אדיב כי בקשתו מעוררת מספר שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור, וביניהן השאלה האם הסכם ויתור על קרקע תמורת קרקע אחרת טעון מסמך בכתב, האם כל הפרטים החיוניים בעסקת מקרקעין נדרשים להופיע בהסכם ויתור שכזה והאם קביעת ערכאה אחת בנוגע לזהות צדדים להסכם יוצרת "מעשה בית דין" המחייב את הערכאות האחרות שידונו באותה סוגיה.
דיון והכרעה
5 .
לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובתו של מאזן. בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')"
עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביאה לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ואדיב מעלה טענות ערעוריות מובהקות, על אף ניסיונו "לעטוף" אותן בשאלות כלליות.
כמו כן לא השתכנעתי כי נגרם לאדיב עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.
6.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. קביעותיו של בית משפט השלום בנוגע לנסיבות שאפפו את חתימת הסכם הפשרה ובנוגע לחיובו האישי של אדיב מכוח הפרת הסכם זה מבוססות על ממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעת עדים. משכך, בדין סירב בית המשפט המחוזי להתערב בממצאים אלו. כידוע, יתרונה של הערכאה הדיונית בקביעת ממצאים עובדתיים מקבל משנה תוקף כאשר אלו מבוססים על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים שהופיעו לפניו (ראו למשל: ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (טרם פורסם, 29.3.2011), בפסקה 28 לפסק דיני). קל וחומר שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"מ 76/12 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 16.2.2012), בפסקה 12 להחלטתי).
7.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובתו של מאזן, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י' בניסן התשע"ב (2.4.2012)
ש ו פ ט