רע"א 2226/16 רע"א 2226/16

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' דרורי )

מיום 21.2.2016 בע"א 2058-05-15, בגדרו התקבל הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד' פיינשטיין ) מיום 23.2.2015 בת"א 7315-05-12.

2.

המשיבה היא חברה קבלנית, אשר בנתה בית דירות ברחוב בית הערבה בירושלים, והמבקשים הם רוכשי דירות בבנין. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם אחת הדירות נבנתה תוך פגיעה ברכוש המשותף (להלן: הדירה ) . הליך משפטי בענין הסתיים בהסדר פשרה בו הוסכם, כי המשיבה תשלם למבקשים סכום של 66,000$ כפיצוי בגין טענותיהם לזכויות במסד הבית המיועד לבניית הדירה מושא המחלוקת, והמבקשים ישלמו את מס השבח, היטל ההשבחה ומסי המכירה שיוטלו על הנכס, אף אם יעלה סכומם על סכום הפיצוי. כן הוסכם, כי סכום הפיצוי יופקד בנאמנות בידי בא כוחם, בנוסף לסכום של 30,000$ שבידו, עד להסדרת חובות המיסוי כאמור, והמבקשים התחייבו לעשות כל הדרוש למנוע עיכוב בהוצאת היתר הבניה הנדרש בגין הדירה (פסק דין מיום 24.11.2005 בע"א 1838/05. להלן: הסדר הפשרה ).

בהמשך קבעה עיריית ירושלים, כי היטל ההשבחה יעמוד על 258,863 ₪. ואולם המבקשים שילמו אך סכום של 80,000 ₪ מתוכו, לאחר שבא כח המבקשים, הוא בא כוחם אף בהליך דנן, העביר אל המבקשים חלק מכספי הנאמנות ובקופה נותר אך סכום של 80,000 ₪ כאמור. שארית החוב בגין היטל ההשבחה כוסתה לבסוף על-ידי פרידה ורון (להלן: ורון ) , אשר רכשה את הדירה. בהסכם בין המשיבה לורון, אשר נחתם עוד טרם הסדר הפשרה, התחייבה המשיבה לעשות כל הדרוש לקבלת היתר הבנייה לדירה, אולם משלא עשתה כן, שילמה ורון את יתרת היטל ההשבחה מתוך כספי התמורה בגין הדירה, אשר הוחזקו בידי בא-כוחה בנאמנות.

3.

המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה לבית משפט השלום לתשלום יתרת היטל ההשבחה מעבר ל-80,000 ₪ ששולמו על-ידי המבקשים. בית משפט השלום דחה את התביעה, לאחר שקיבל את טענת המבקשים לפיה מששילמה ורון את יתרת היטל ההשבחה מולאה התחייבותם של המבקשים. בפסק הדין נקבע, כי המשיבה יכולה היתה לתבוע את תשלום יתרת המס מן המבקשים אם היתה נושאת בו בעצמה. אולם מששולמה יתרת המס על-ידי ורון, למעשה לא שילמה המשיבה דבר ולפיכך אין היא יכולה לתבוע את הסכום מן המבקשים.

4.

ערעורה של המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל, בנימוק שהתשלום ששילמה ורון בגין היטל ההשבחה בוצע מכספי התמורה בגין הדירה אשר אמורים היו להשתלם למשיבה ולפיכך אין המבקשים יכולים ליהנות מתשלום זה ואין בו למלא את התחייבותם שלהם. בית המשפט לא קיבל המסקנה אשר ביקשו המבקשים ללמוד מן העובדה שהמשיבה לא הגישה תביעה נגד ורון לתשלום התמורה, שכן ביחסים בין המשיבה לורון היה על המשיבה לשאת בחיובי המס, ומשנאלצה ורון לשאת בהיטל ההשבחה במקום המשיבה, אין פלא שעשתה כן מכספי התמורה המגיעה למשיבה. אין בכך למלא את התחייבותם של המבקשים במישור יחסיהם שלהם עם המשיבה, אותה נטלו על עצמם בהסדר הפשרה אל מול סכום הפיצוי עליו הוסכם. לאור האמור, חייב בית המשפט את המבקשים בתשלום סך של 182,620 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה לבית משפט השלום, וכן שכר טרחה והוצאות משפט כמפורט בפסק הדין.

5.

על פסק דין זה הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור שלפני. המבקשים טוענים, כי בהסכם בין המשיבה לורון נקבע, כי ורון תשלם את היטל ההשבחה וכל תשלום אחר שיידרש להוצאות היתר הבניה ותקזז את הסכום שישולם מתוך יתרת התמורה המגיעה למשיבה. המבקשים שבים וטוענים, כי המשיבה לא דרשה מורון לשלם את התמורה בגין הדירה על אף שחלפו 11 שנים למן הסכם המכר, ומכאן שהיטל ההשבחה שולם מכספה של ורון בהתאם להסכם ביניהן, והמשיבה לא הוכיחה כי שילמה אותו מכספה, ולכן אין בידה לתבוע אותו מהמבקשים. לטענת המבקשים, יש לפרש את ההסכם כמחייב את המבקשים לדאוג להסדרת תשלום היטל ההשבחה, אך זאת לאו דווקא מכספם. לטענתם, פסק הדין נגוע בחוסר צדק משווע בהעניקו למשיבה סכום שאין לה כל זכות חוקית לקבלו.

6.

דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, וזאת אף בלא צורך בתגובת המשיבה.

כידוע, על בקשות רשות לערער "בגלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק מקום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128-126 (1982)). המקרה דנן אינו בא בגדר אמת מידה זו כלל ועיקר. טענות המבקשים נסובות סביב המחלוקת הפרטנית ונסיבותיה העובדתיות הקונקרטיות, והבקשה אף אינה מנסה לעורר כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת.

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי אין בבקשה אף לשכנע כי תוצאת פסק הדין יוצרת אי צדק משווע, כנטען. במסגרת פתרון המחלוקת בין המבקשים למשיבה קיבלו הם סכום תמורת הזכויות ברכוש המשותף שמכרו למשיבה, והתחייבו לשאת בכל חובות המס על הנכס, אך עמדו בהם חלקית בלבד. ביחסים בין המשיבה לורון היה על המשיבה, המוכרת, לשאת בחובות המס, ומשנשאה בהם ורון במקומה, קוזז הסכום מכספי התמורה בגין הדירה. בכך למעשה נשאה המשיבה ביתרת המס במקום המבקשים, ובדין זיכה אותה בית המשפט בתשלום, בהתאם להסדר הפשרה.

7.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבה לא אעשה צו להוצאות.