רע"א 2226/98 חנה בנבנישתי נ. עזבון המנוח יצחק בנבינשתי ז"ל,ע"י מנהל העזבו

בין המבקשת לבעלה המנוח התגלעו סכסוכים והם הגיעו להסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק-דין. בהסכם נקבע כי הבעל יגיע לכל הישיבות שייקבעו בבית הדין הרבני לצורך הגירושין וכן נקבעה חלוקת רכוש בין בני-הזוג. בהסכם נקבע גם כי המבקשת תקבל דמי מזונות לתקופה של 24 חודשים מיום ההסכם בלבד. חלוקת הרכוש על-פי ההסכם יצאה ברובה אל הפועל - בין היתר הועברה, על-פי ההסכם, הבעלות בדירת המגורים על-שם המבקשת - אך בעלה של המבקשת נפטר לפני שהגירושין יצאו לפועל.

המבקשת הגישה בקשה למתן צו ירושה על-פי דין של עזבון בעלה המנוח, על-פיה העזבון יחולק חציו לה וחציו בין שלושת ילדיה (המשיבים 2, 5 ו6-).

ביתה של המבקשת, המשיבה 2, הגישה בקשה סותרת לקיום צוואת המנוח. על-פי הצוואה, לא יזכו המבקשת וכן בנה הבגיר, המשיב 5, לכל חלק מהעזבון, ואילו העיזבון יתחלק בין ביתה של המבקשת (המשיבה 2), בנה הקטין (המשיב 6) ושניים נוספים (המשיבה 3 והמשיב 4). בנה הבגיר של המבקשת, המשיב 5, הגיש בבית-המשפט המחוזי התנגדות לקיום הצוואה וטען כנגד תקיפותה.

בין לבין מונה לעיזבון מנהל זמני, ובמסגרת תיקי העיזבון הוגשו לבית-המשפט המחוזי מספר בקשות. בין בקשות אלה, בקשת המבקשת למזונות מן העזבון בסך של 10,320 ש"ח לחודש, וכן בקשתו של האפוטרופוס הכללי (המשיב 7) למנות לבנה הקטין של המבקשת אפוטרופוס לדין.

בית-המשפט המחוזי (השופטת ה' גרסטל) קיבל את הבקשה הראשונה. זאת מהנימוק שבין המבקשת לבנה הקטין קיים ניגוד אינטרסים, בשל כך שלבן ישנו אינטרס ברור שהצוואה תקויים בעוד למבקשת אינטרס הפוך. הבקשה השנייה נדחתה, כיוון שנקבע שבהסכם הגירושין שנחתם עם המנוח ויתרה המבקשת על זכותה למזונות מעבר ל24- החודשים שנקבעו בו. כמו כן, הסתמך בית-המשפט בדחייתו את הבקשה השנייה, על כך שהבקשה הייתה כוללנית ומופרזת ולא ציינה את מקורות ההכנסה של המבקשת או את דרך החישוב של הסכום שנקבע בה.

על החלטות אלה מבקשת המבקשת רשות ערעור.

המבקשת טוענת בבקשתה כי אין ניגוד אינטרסים בינה לבין בנה הקטין, זאת כיוון שהיא אינה מתנגדת לקיום הצוואה, ולא היא, כי אם בנה הבגיר, הוא שהגיש את בקשת ההתנגדות לקיום הצוואה. המבקשת מציינת כי מינתה לבנה הקטין עורך-דין אחר מזה שמטפל בענייניה ובענייני בנה הבגיר.

בנוגע להחלטה השנייה טוענת המבקשת כי זכותה למזונות מן העזבון קבועה בדין והיא עומדת לה כל עוד לא הגיעו הגירושין לכלל מימוש וכל עוד לא התקיימו חריגים קיצוניים אחרים שאינם מתקיימים במקרה זה.

באשר להחלטה הראשונה, הרי שניגוד האינטרסים בין המבקשת לבנה הינו ברור ובולט לעיין גם אם לא הגישה המבקשת בקשה להתנגד לצוואה ואיני רואה מקום להתערב בעניין זה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

באשר להחלטה השנייה, הרי שעל פני הדברים נראים לי נימוקיו של בית-המשפט המחוזי, ומכל מקום איני רואה מקום להתערב בהחלטתו כיוון שמדובר בהחלטה הקובעת את קבלת המזונות לתקופת הביניים בלבד, עד למתן החלטה סופית באשר לחלוקת העיזבון. יתכן שבהחלטה הסופית תקבל המבקשת את מבוקשה, ואם לא כך יהיה, תוכל לפנות בעניין זה בערעור.

אשר-על-כן, אני דוחה את בקשת רשות הערעור על שני ראשיה.

המבקשת תשלם למשיבים 2, 3 ו4- הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.