פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
2233/03
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש:
יחזקאל גורג'
נ ג ד
המשיב:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.2.203 בהמרצת פתיחה 1121/02 שניתנה על ידי כבוד
השופט ד"ר עדי אזר
בשם המבקש: עו"ד ישראל
חדאד
בשם המשיב: עו"ד יגאל
שפירא
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' אזר) לפיה הועברת תובענת המבקש, שהוגשה בהצהרת פתיחה, לפסים של תביעה רגילה.
המבקש היה לקוחו של המשיב. לטענתו בוצעו באחד מהחשבונות שנפתחו על שמו בלא ידיעתו פעולות עליהן לא דווח לו. המבקש הגיש תובענה לבית המשפט בבקשה לסעד הצהרתי המצהיר כי המשיב חייב להשיב לו כספים שנגבו ממנו במסגרת החשבון. לפי חוות דעת מומחה שהגיש, חב לו המשיב סכום של 5.5 מיליון ₪. המשיב ביקש מבית המשפט קמא להורות על העברת הדיון לדיון בתובענה בדרך רגילה. בית המשפט נענה לבקשתו.
בית המשפט קמא מצא כי התובענה אינה למעשה תובענה לסעד הצהרתי, כי אם תובענה למתן צו עשה נגד המשיב. זאת ועוד, אף אם היא אכן תובענה לסעד הצהרתי, הרי שאין היא יותר משלב מקדים להגשת תובענה נוספת לסעד כספי. בכל מקרה, בית המשפט קמא מצא כי התובענה אינה מתאימה לדיון בדרך של המרצת פתיחה, כיוון שבירורה המשפטי צפוי להיות מסובך, ודיון בה בדרך של המרצת פתיחה עתיד לפגוע ביכולת המשיב להתגונן. כך בשל חוות דעת מורכבות שהוגשו מטעם מומחים, והעדים הרבים שיהא צורך לשומעם. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.
2.המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא בקובעו שתובענתו אינה ראוייה להתברר בהליך של המרצת פתיחה. לשיטתו, בירורה של תביעתו יהיה פשוט ביותר. כל טענותיו, כך לטענתו, נסמכות על מסמכים שייצאו מלפני המשיב עצמו. משום כך, הוא סבור כי לא יהיה כל צורך בשמיעת עדויות רבות במהלך ההתדיינות, וחוות הדעת שיוגשו בתיק לא תהיינה מורכבות כלל וכלל. עוד מוסיף הוא, כי אין כל פסול בהחלטתו לפצל את תביעתו לשני הליכים- האחד בו מתבקש סעד הצהרתי והשני בו יתבקש סעד אופרטיבי.
המשיב תומך בהחלטת בית המשפט קמא. הוא טוען כי על פי ההלכה אין מעניקים סעד הצהרתי מקום בו מבקש בעל הדין לעקוף את הצורך בהתדיינות ישירה ועניינית על הנושא אשר עליו סבה המחלוקת, וכאשר אין בהצהרה נשוא ההמרצה משום סיום הסכסוך שבין הצדדים. אי לכך, הואיל והסעד ההצהרתי נשוא המרצת הפתיחה דנן מהווה חלק מתובענה כספית מקיפה, סבור המשיב כי צדק בית המשפט קמא כשהחליט להעביר את הדיון לפסים של תובענה בסדר דין רגיל. בכל מקרה, מדגיש המבקש, המדובר בפרשה מורכבת ומסובכת, שאינה ראוייה להתברר בהליך של המרצת פתיחה.
3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. צדק בית המשפט קמא בקובעו כי לא הייתה במקרה זה הצדקה לתביעת סעד הצהרתי. ברי כי מבוקשו של המבקש הוא שכספו יושב לו, ועל כן בסופו של יום תביעתו תהא בקשה לסעד כספי. אמנם, נפסק כבר כי אף תובענה לסעד כספי יכולה להתברר בהמרצת פתיחה. ברם, המבקש לא הצליח להצביע על עילה שתצדיק התערבות במסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה אין מקום לנהל את התובענה שבנדון כהמרצת פתיחה. בית המשפט קמא נשתכנע על סמך חומר הראיות שבפניו כי בירור התביעה יצריך בדיקה מורכבת של העובדות. על סמך בחינה של החומר שהוגש עד כה בתיק, סבור אני כי אין לטעון כי שגה בית המשפט במסקנתו זו.
בסוף בקשתו, מפנה בא כוח המבקש האשמות, נעדרות ביסוס וחסרות כל רלוונטיות לעניין, כלפי שופט בית המשפט קמא. עדיף היה כי דברים אלו לא היו נאמרים. טוב יעשה בא כוחו של המבקש אם יימנע בעתיד מצירוף אמירות מעיין אלה לבקשותיו.
הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ז' בתמוז תשס"ג
(7.7.03).
ש ו פ ט