רע"א 2236/14 פלוני נ. מחלקה לשירותים חברתיים תל אביב אפיקים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו מיום 9.3.2014 (ענ"א 31669-02-14, השופט ש' שוחט ). פסק הדין דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית המשפט לנוער בתל-אביב יפו מיום 13.2.2014 (תנ"ז 41327-01-14, השופטת ט' פרי ) אשר הכריזה על בנה של המבקשת (להלן: הקטין ) כ"קטין נזקק" לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ), הוציאה בעניינו צו הוצאה ממשמורת והורתה על השמתו במרכז האבחון בכפר הנוער הדסים (להלן: מרכז הדסים ) עד ליום 13.4.2014.

2.

ככלל, מהחלטותיהם של בית המשפט לנוער ובית המשפט המחוזי עולה תמונה עגומה וקשה באשר לקורותיו של הקטין, יליד 16.4.2004. ניתן ללמוד מהן כי המבקשת הפסיקה את לימודיו של הקטין בבית הספר עוד בחודש נובמבר 2010 – בסמוך לאחר תחילת כיתה א' – כיוון שלטענתה רצתה כי ילמד בבית ספר לאומנויות. החל מאז הקטין לא פקד מסגרת חינוכית סדירה והמבקשת נדדה עימו ממקום למקום, כשהם מתגוררים אף במקומות שאינם ראויים לכך, כגון בחדרי מדרגות.

3.

המשיבה פנתה לבית המשפט לנוער בעניינו של הקטין עוד בשנת 2011. כבר בהחלטה שנתן ביום 6.12.2011 הורה בית המשפט לנוער למשטרה לעשות ככל הניתן על מנת לסייע לשירותי הרווחה באיתורם של המבקשת והקטין. בפועל, המבקשת והקטין אותרו רק בחודש מרץ 2013, לאחר שהתקבלו במשטרה תלונות מדיירים על כך שהיא שוהה בחדר המדרגות שלהם עם הקטין. בשלב זה, קיימה המחלקה לשירותים חברתיים בתל-אביב, המשיבה 1, ישיבה של ועדה לתכנון טיפול והערכה (המכונה גם "ועדת החלטה") לשם קביעת אופן הטיפול בקטין. במסגרת הדיון בוועדה הסכימה המבקשת שהקטין יעבור להתגורר בבית סבתו, אם אביו של הקטין, על מנת שבינתיים תוכל היא למצוא להם מקום מגורים של קבע. זמן קצר לאחר מכן, בשל קושי של הסבתא לטפל בקטין, המבקשת והקטין נעלמו שוב, עד שאותרו על-ידי המשטרה פעם נוספת רק ביום 8.1.2014, לאחר שבית המשפט לנוער הורה למשטרה – במספר החלטות – לסייע באיתורם.

4.

בו ביום הוציאה המשיבה צו חירום בעניינו של הקטין לפי סעיף 11 לחוק הנוער והוא הוצא מרשות המבקשת והועבר למרכז הדסים לצורך הגנה ואבחון. ביום 12.1.2013 אישר בית המשפט לנוער את צו החירום, והורה כי הקטין ימשיך לשהות במרכז הדסים לתקופה של עד 30 יום שבמהלכה יערכו לו אבחונים פסיכולוגיים והערכה פסיכיאטרית.

5.

לאחר קבלת חוות דעתם של הגורמים המקצועיים, בהחלטה שהולידה את ההליך שבפני, הכריז בית המשפט לנוער על הקטין כ"קטין נזקק" לפי סעיף 2 לחוק הנוער והורה על הוצאתו ממשמורת הוריו והמשך שהייתו במרכז הדסים להשלמת האבחונים עד ליום 13.4.2014, אז ייערך דיון נוסף בעניינו. בית המשפט לנוער קבע כי מחוות דעת הגורמים המקצועיים עולה שהקטין, אשר במשך שנים רבות אמו הייתה כל עולמו, חסר מיומנויות תפקוד עצמאיות בסיסיות. בית המשפט לנוער ציין כי מחוות הדעת של הגורמים המטפלים במרכז הדסים מיום 3.2.2014 עולה כי הקטין נראה "מנותק ומפוזר", כי הוא התקשה בהפנמת החוקים של המקום וכי הוא חסר מיומנויות עצמאיות בסיסיות שניתן לצפות להן מבני גילו, כמו להתקלח או לעשות את צרכיו בעצמו. עוד צוין כי הקטין אינו יודע קרוא וכתוב, כי קיימים פערם לימודיים משמעותיים בינו לילדים אחרים בני גילו וכי הוא מתקשה בהבנה של תהליכים חברתיים פשוטים.

6.

בית המשפט לנוער המשיך וציין כי מחוות דעתו של הרופא הפסיכיאטר שבדק את הקטין עולה כי הוא סובל מהתפתחות משובשת הקשורה לחסך רגשי וקוגניטיבי שאליו היה חשוף תקופה ארוכה. בית המשפט לנוער ציין כי הפסיכיאטר המליץ להמשיך את שהותו של הקטין במרכז הדסים ולהגביל באופן זמני את המגעים בין הקטין למבקשת, עד שזו תעבור בירור פסיכיאטרי ואבחון של מסוגלותה ההורית.

7.

עוד צוין בהחלטתו של בית המשפט לנוער כי ביום 5.2.2014 התקיימה ישיבה של ועדה לתכנון טיפול והערכה בעניינו של הקטין במרכז הדסים, ובה עלה חשש כבד לחוסר מסוגלות הורית של המבקשת ולכך שהמשך השהות של הקטין במחיצתה עלול לסכן את התפתחותו התקינה.

8.

בית המשפט לנוער ציין כי המבקשת חשדנית וחרדה בנוגע למצבו של הקטין, כי היא מגלה אלימות מילולית ותוקפנות כלפי הצוות המקצועי של מרכז הדסים, וכי היא חסרת כל אמון בגורמים המטפלים. בית המשפט לנוער הבהיר כי אף הוא פגש בקטין בלשכתו ושוחח עימו ארוכות בנוכחות נציג ממרכז הדסים. בית המשפט לנוער ציין את התרשמותו שמצבו הנפשי של הקטין תקין וכי הוא אינו מאוים במרכז הדסים ואף לא הותקף בו מינית, כטענת המבקשת.

9.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו. בערעורה טענה המבקשת כי היא מעוניינת בטובתו של הקטין וכי היא הוציאה אותו מן המסגרת החינוכית שבה החל ללמוד על מנת לשלבו בבית ספר לאומנויות. כן טענה המבקשת כי הקטין עובר התעללות במרכז הדסים – כי הוא מוכה, מושפל ומבוצעים בו מעשים מגונים.

10.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לאחר שקבע כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לנוער. בית המשפט המחוזי ציין כי בשלב זה שהייתו של הקטין במרכז הדסים היא לצורך השלמת האבחון שלו וכי דיון נוסף בעניינו אמור להיערך ביום 13.4.2014. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הדיווחים שהתקבלו מאנשי המקצוע במרכז הדסים כמו גם הדו"ח הפסיכיאטרי בעניינו של הקטין מצדיקים את עריכתו של האבחון, וכי יש לאפשר לגורמים הטיפוליים לבצע את עבודתם על מנת לאפשר לבית המשפט לנוער לתת החלטה בעניינו של הקטין לאחר קבלת כל המידע הרלוונטי. לבסוף, בית המשפט המחוזי המליץ למבקשת להיעזר בייעוץ משפטי לקראת הדיונים הבאים בבית המשפט לנוער.

11.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת שבה וטוענת כי היא הוציאה את הקטין ממסגרת חינוכית מתוך דאגה לטובתו ובשל רצונה שילמד בבית ספר לאומנויות. המבקשת מפרטת בבקשה את מאמציה להביא לרישומו של הקטין לבית ספר זה, ובכללם פניה לראש עיריית תל-אביב, למבקר המדינה וללשכת ראש הממשלה. המבקשת טוענת כי הקטין חי "חיי שפע", מוקף באהבה ולמד עם מורים פרטיים, בהתאם לתוכנית הלימודים של בית הספר לאומנויות. בנוסף, המבקשת שבה וטוענת כי במרכז הדסים מתעללים בבנה, כי הרעיבו אותו יום שלם ואף היה חשוף למעשה מגונה.

12.

בהחלטתי מיום 30.3.2014 הוריתי למשיבים להגיש עותק מהחלטותיו של בית המשפט לנוער בעניינו של הקטין. בהתאם לכך, ביום 1.1.2014 הוגש לי עותק מהחלטות אלה.

13.

אקדים ואציין כי המבקשת אינה מיוצגת בהליך שבפני, ואף לא הייתה מיוצגת בהליכים שתוארו. גם בשל כך וגם נוכח הרגישות המובנת של נושא הבקשה והשלכותיה על חייהם של המבקשת והקטין, בחנתי בקפידה את טענותיה של המבקשת ואת השתלשלות העניינים בקשר למצבו של הקטין. יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות הקודמות שניתנו בעניין ובשאר החומרים שהונחו בפני הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות.

14.

הלכה ידועה היא ש בית משפט לא ייעתר לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אלא באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית כללית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1983)). הבקשה שבפני אינה מעלה שאלה משפטית מעין זו, והיא נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן. יתרה מכך, כלל טענותיה של המבקשת מופנות כנגד ממצאיו העובדתיים של בית המשפט לנוער.

15.

גם לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בהחלטותיו של בית המשפט לנוער, אני סבורה כי הוא שקל היטב, במקצועיות וברגישות המתבקשות, את טובתו של הקטין ואת טענותיה של המבקשת. בשלב זה, השמתו של הקטין במרכז הדסים לצורך אבחון של הגורמים המקצועיים נועדה לתת תמונה מלאה בנוגע למצבו, בטרם תתקבל החלטה בעניינו. יש להדגיש כי הגם שיש להחלטתו של בית המשפט לנוער משמעות לא מבוטלת מבחינתם של המבקשת והקטין, הרי שזוהי החלטה זמנית והפיכה (השוו: רע"א 5657/13 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים תל אביב , פסקה 13 (22.8.2013)).

16.

אף אני סבורה, כמו בית המשפט המחוזי, כי המבקשת תצא נשכרת אם תיעזר בייעוץ משפטי בדיונים הקבועים בפני בית המשפט לנוער בעניינו של הקטין, על מנת

שטענותיה יוצגו באופן

מיטבי. כמו כן, אני סבורה שטוב תעשה הלשכה לסיוע משפטי אם תבחן בכובד ראש פנייה אליה בעניין זה, אם המבקשת תבחר לעשות כן.

17.

בשולי הדברים – מבחינת ההחלטה עצמה, אך לא מבחינת חשיבות העניין –אבקש לחזור ולציין כי הבקשה שבפני פרשה תמונה מטרידה מאד בכל הנוגע לאופן הטיפול בעניינו של הקטין. כאמור, הקטין לא פקד מסגרת חינוכית סדירה עוד מחודש נובמבר 2010, וכבר אז התקשו שירותי הרווחה לאתר את המבקשת והקטין. ביום 6.12.2011 הורה בית המשפט לנוער למשטרה לעשות ככל הניתן לשם איתורם, וחרף

זאת הקטין נמצא רק כשנה וחודשיים לאחר מכן, בחודש מרץ 2013. יצוין כי לדברי באת-כוח המשיבה "המשטרה לא עשתה דבר" בתקופה ארוכה זו (פרוטוקול דיון מיום 13.5.2013, עמ' 1, ש' 14-13). זמן קצר לאחר מכן, המבקשת והקטין נעלמו שוב ואותרו רק כעשרה חודשים לאחר מכן, ביום 1.8.2014. זאת, למרות שבית המשפט לנוער הורה למשטרה – במספר החלטות שניתנו בתקופה זו – לאתר את האם והקטין אשר "קיימת סכנה תכופה לשלומו" (ראו: החלטות בית המשפט לנוער מימים 13.5.2013, 6.6.2013, 29.7.2013, 28.8.2013 ו-21.10.2013). גם אם מקרה זה אינו מייצג – וכך ניתן לקוות – יש בו כדי להדיר שינה. אבקש כי המשיבה תדאג להביא עותק מהחלטתי זו לעיונם של היועצים המשפטיים של המשרד לביטחון פנים ושל משרד הרווחה על מנת שיוכלו לסייע בהפקת הלקחים הרלוונטיים בנוגע לאיתורם של קטינים שקיימת סכנה לשלומם.

18.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.