פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2241/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשים:
1. אסף בן משה
2. זמיר בן משה
3. אורן בן משה
4. קל אוטו בע"מ
5. קל אוטו תחבורה (1994) בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. בנימין פוזזינסקי
2. דוד פוזזניסקי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 26.02.2015 בתיק
עא
032830-03-14
בשם המבקשים:
עו"ד מיטל תורג'מן-כהן
החלטה
המשיבים השכירו נכס למבקשים. בחלוף זמן הוגשה תביעה לפינוי המושכר. התביעה התקבלה (תא"ח 183-12-13, כב' השופט י' קורן ). ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – נדחה (ע"א 32830-03-14, כב' השופטים י' ענבר, י' שבח, ש' שוחט ). מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה נטען כי היה על בית המשפט לדחות את התביעה לגופו של עניין. כמו כן נטען כי התובענה צריכה הייתה להתברר בסדר דין רגיל, ולא כפי שנעשה בפועל - הליך ייחודי של תביעה לפינוי מושכר (פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
נדמה כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בין היתר בשאלה האם ההודעה מטעם המשיבים על סיום תקופת השכירות ניתנה כדין. ערכאות קמא השיבו לשאלה בחיוב. לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, כמו גם בפסקי הדין של ערכאות קמא - לא מצאתי עילה להתערב בנקודה זו. עולה מהחומר כי עמדת המבקשים מעוגנת בחומר הראייתי, לרבות הוראות החוזה והעדויות שנשמעו בפני בית משפט השלום. לא מצאתי הצדקה להתערב בממצאים ובמסקנות אלו, במיוחד בשים לב למסגרת הדיונית הנוכחית - בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.
במישור הפרוצדוראלי, בית משפט השלום הדגיש כי פסק הדין עוסק בשאלת פינוי המושכר – ובה בלבד, ולא למשל בסעדים כספיים. ערכאות קמא מצאו כי הצדק עם המשיבים בכל הנוגע לעילות הפינוי, ובשל כך הובהר כי על המבקשים לפנות את המושכר בהתאם להוראות חוזה השכירות. על פני הדברים לא נפלה שגיאה משפטית בקביעה כי עסקינן בתביעה לפינוי מושכר, אותה רשאי היה בית משפט השלום לנהל בהתאם לסדרי הדין הקבועים בפרק ט"ז4 לתקנות. לנוכח זאת, ואף אם ניתן היה להפעיל שיקול דעת שיפוטי באופן אחר בסוגיית הסיווג, אין להידרש לכך עתה מבחינה מעשית.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בתמוז התשע"ה (21.6.2015).
ש ו פ ט