רע"א 2247/99 מרדכי כהן נ. המאגר הישראלי לביטוחי רכב

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ד' ארבל) בבר"ע 201055/98 מיום 11.3.99.

1.המבקש הגיש לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה נגד המשיבות לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. חרף התנגדות המשיבות מינה בית המשפט ביום 7.3.97 מומחה בתחום האורטופדיה (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת באשר למצבו הרפואי של המבקש. ביום 17.2.98 נתן המומחה חוות דעת לפיה נגרמו למבקש 28% נכות צמיתה, הכוללים 10% נכות לא תפקודית בגין צלקת. בחוות הדעת נזכרה העובדה לפיה קבע כבר המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") למבקש 15% נכות בגין כריתת טחול. לפיכך ביקשו המשיבות שלא לקבל כראיה את חוות דעת המומחה ולקבוע את נכותו הרפואית של המבקש לפי קביעת המל"ל. המבקש טען כי יש לקבל את חוות דעת המומחה כמחייבת ולחלופין להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

2.בית משפט השלום קיבל את בקשת המשיבות, בקבעו כי קביעת המל"ל בעניין נכותו הצמיתה של המבקש ניתנה לפני שמיעת הראיות, דהיינו - בטרם הגשת חוות דעתו של המומחה. לפיכך, לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), הנכות שנקבעה על ידי המל"ל היא זו המחייבת. עוד קבע בית המשפט כי בנסיבות בהן התנגדו המשיבות למינוי מומחה, לא ניתן להסיק את הסכמתן למינוי מתוך הסכמתן לקביעת אחוזי נכות בגין כריתת הטחול, או מהסכמתן כי המומחה שמונה על ידי בית המשפט יחווה דעתו לעניין הצורך במינוי פלסטיקאי. כן נקבע כי, בנסיבות בהן מסמכי הועדה הרפואית של המל"ל לא היו ברשות המשיבות, אף משלוח שאלות הבהרה על ידן למומחה, אינו מעיד על הסכמתן למינוי. לאור האמור לעיל ובשל העובדה כי המבקש לא גילה למשיבות את דבר פנייתו למל"ל, לשם קביעת נכותו, דחה בית המשפט את טענות המניעות והשיהוי שהעלה המבקש כלפי המשיבות. כן דחה בית המשפט את טענת המבקש לפיה לא התייחסה הועדה הרפואית של המל"ל למצבו האורטופדי. לבסוף דחה בית המשפט את בקשת המבקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת נכותו על ידי המל"ל, וזאת מכיוון שלא הוכיח קיומם של טעמים משפטיים או עובדתיים כבדי משקל.

3.על החלטתו של בית משפט השלום הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דן בבקשה כבערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי כל עוד לא מונה מומחה רפואי ואפילו מונה, כל עוד לא נתן את חוות דעתו, אין לומר כי החלה שמיעת הראיות בתיק. משכך בנסיבות בהן קבע המל"ל את חוות דעתו בטרם נבדק המבקש בידי המומחה ובטרם נתן את חוות דעתו, מחייבת קביעת המל"ל. בית המשפט המחוזי אמץ את החלטת בית משפט השלום אף לעניין חוסר הסכמת המשיבות למינוי מומחה, ולעניין אי התרת הבאת ראיות לסתור. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי הטעמים להבאת ראיות לסתור היו כבר בפני ועדת הערר על הועדה הרפואית של המל"ל ונדחו.

4.עתה מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא התיר לו להביא ראיות לסתור בנסיבות בהן הועדה הרפואית של המל"ל לא נתנה דעתה לממצא רפואי מהותי העולה מצילומי ה- CT של המבקש, שלא היו כלל בפניה, וועדת הערר על הועדה הרפואית לא קיימה דיון לגופו של עניין בטענות המבקש. עוד טוען המבקש, בהקשר זה, כי נכותו הפלסטית לא נדונה כלל במל"ל. לחלופין, חוזר המבקש על טענותיו באשר להסכמת המשיבות למינוי מומחה, ועל טענות המניעות והשיהוי כלפי המשיבות. טענתו הנוספת של המבקש היא כי עם קביעת אחוזי נכותו בגין כריתת הטחול, החל למעשה שלב שמיעת הראיות בתיק.

5.המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן בפני הועדה הרפואית של המל"ל היו צילומי ה- CT ואפילו התבססה הועדה בקביעותיה על פיענוח צילומי ה- CT

שנעשה עי ידי מומחים, ולא על הצילומים עצמם, אין בכך כל פגם. עוד נטען כי מרישומי הועדה הרפואית עולה התייחסות אף לתחום הפלסטי. משכך, טוענות המשיבות, המבקש לא הוכיח קיומו של טעם משפטי או עובדתי שיש בו כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. בנוסף דוחות המשיבות את טענות המבקש באשר להסכמתן למינוי מומחה ואת טענות המניעות והשיהוי שהפנה כלפיהן, ומעלות נגד המבקש טענות חוסר תום לב אשר שומטות את הבסיס מקביעת הנכות על ידי המומחה.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. במקרה הנדון לא מתעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגות מעניינם של הצדדים ולפיכך אין בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). טענותיו של המבקש באשר להסכמת המשיבות למינוי מומחה וטענות המניעות והשיהוי שהעלה כלפיהן נדונו על ידי הערכאות קמא ונדחו לגופן. כך גם נדחו טעמיו באשר להבאת הראיות לסתור. בנסיבות העניין איני מוצא מקום להתערב בקביעת בית משפט השלום כי בפני הועדה הרפואית של המל"ל הונחו העובדות הרלוונטיות הנוגעות למצבו הרפואי של המבקש, ולפיכך אין להתיר למבקש להביא ראיות לסתור (ראו ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה , פ"ד מה(4) 77). משכך נחה דעתי כי אין מקום להתיר ערעור שני בפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבות בסך 7,500 ש"ח.