רע"א 2251/97 מדינת ישראל נ. מרגייה שאהר

נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של סחר בסם מסוכן, אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד וכן החזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן וחלוקתו - עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בקשה זו נסמכה על אופיין של העבירות המיוחסות למשיב, על טיבן של הראיות נגדו ועל הטענה כי קיים הכרח לשבש את שרשרת הפצת הסם על ידי מעצר המעורבים בהפצתו. כן צויין החשש כי המשיב ימשיך לסכן את שלום הציבור, אם ישוחרר בתנאי חלופה כפי שנקבעו על ידי בית משפט קמא.

השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי קבעה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיב, וכי קיימת תשתית עובדתית מספקת המהווה עילה למעצרו עד לתום ההליכים. עוד ציינה בהחלטתה כי המדיניות הראויה "לעניין מעצר של נאשמים בסחר בסמים מסוכנים נקבעה באופן ברור על ידי בית המשפט העליון" וכי למדיניות זו ניתן ביטוי מפורש בחוק ובפסיקה. עם זאת הגיעה השופטת קמא למסקנה כי בנסיבות עניינו של המשיב ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

על החלטה זו עררה המדינה לפני. בעררה טענה המדינה כי בהתחשב בכמות הסם שנתפסה בביתו ובכך שלמעשה עסק המשיב בסחר - לא היה באף אחד מהנימוקים אשר מנתה השופטת המלומדת בהחלטתה כדי להצדיק את המסקנה שניתן להסתפק בחלופה למעצר. מנגד טען בא כוחו המלומד של המשיב כי עברו הפלילי של מרשו אינו מכביד, כי זו לו הסתבכות ראשונה בעבירות סמים וכי העובדה שהמשיב הודה בחקירתו בהחזקת הסם למטרות הפצה מצביעה על תמימותו וחוסר ניסיונו, ועל כך שהוא איננו סוחר סמים.

צודקת המדינה בטיעוניה כי על פי ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה, כפי שבאה לידי ביטוי באין-ספור החלטות, מי שעוסק בהפצת סם מסוכן מסוג הרואין מסכן את שלום הציבור וכי אין בשחרור על דרך חלופת מעצר כדי לקטוע את שרשרת הפצת הסם ולהבטיח כי תמנע סכנה לשלום הציבור. ראו למשל דברי השופט זמיר בבש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל ואח' (טרם פורסם):

"המדיניות הראויה לגבי המעצר של נאשמים בסחר בסמים מסוכנים נקבעה באופן ברור על ידי בית משפט זה וניתן לה ביטוי מפורש במספר רב של החלטות. סחר בסמים היא עבירה חמורה ביותר, עד כדי כך שחומרתה, כשהיא לעצמה, יוצרת עילת מעצר. ראו סעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי. בית משפט זה הכביד את אוכפו על נאשמים בעבירה זאת, והורה וחזר והורה על מעצרם, אפילו נוכח נסיבות אישיות קשות."

וראו גם דברי השופט קדמי בבש"פ 5659/96 דרעי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)

ודבריי בבש"פ 2093/96 חנוכה נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם).

בדירתו של המשיב נתפסו למעלה מ46- גרם הרואין. הסם היה מחולק לשקיות, וכן נמצא בדירתו משקל אלקטרוני בו הוא נעזר לצורך הכנת הסמים וחלוקתם למנות. המשיב הודה בחקירתו במשטרה כי הוא חילק את החומר שנתפס על ידי המשטרה לשקיות אחרי ששקל ו"ערבב אותו בחומר ערבוב" כדי למכור אותו. כן הודה המשיב שהוא עוסק בהפצת סם אם כי הוא ציין שעשה כן רק בשבועיים שקדמו לתפיסתו.

נוכח ראיות אלה, בהתחשב בסוג הסם, בכמות הסם ובכך שמדובר בהחזקה שנועדה להפצה נראה לכאורה כי המשיב מעורה בעולם הסמים ובעל נגישות למקורות הסם. לפיכך אין בנסיבות האישיות של המשיב כל נימוק שהיה בו כדי להצדיק סטייה ממדיניותו העקבית של בית המשפט זה לעניין מעצרם של סוחרי סמים.

אשר על כן דין הערר להתקבל והמשיב ייעצר עד לתום ההליכים נגדו. אוסיף עוד כי מפי באי כוח הצדדים ניתן היה להתרשם כי יש סיכוי סביר ששמיעת משפטו של המשיב תסתיים תוך זמן קצר - ויש לקוות כי אכן כך יהיה.