רע"א 227/22יוסף אלעד נ. פדידה שמעון

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט

י' אטדגי ) אשר ניתנה ביום 14.12.2021 בגדרו של ע"א 31041-11-21. בהחלטתו זו, קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את בקשת המבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק-דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת הבכירה ר' ערקובי ) אשר ניתן ביום 22.7.2021 בת"א 37809-07-14 ואשר חייב את המבקש לשלם למשיבים 4-1 סכום כולל של 1,950,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 50,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי החליט לעכב את ביצוע התשלום כאמור ביחס למחצית החיוב הפסוק – וזאת, עד להכרעה בערעור אשר הגיש המבקש.

2.

היענותו של בית המשפט המחוזי לבקשת המבקש ניתנה מתוך התחשבות חריגה במצבו וחרף הכלל הקובע כי אין מעכבים חיוב כספי פסוק לצרכי ערעור, אלא מקום שהוכח שבהיעדר עיכוב-ביצוע עלול המערער – עליו הוטלה החבות בפסק הדין מושא הערעור – לספוג נזקים בלתי הפיכים (ראו: ע"א 8993/20 עיריית אשקלון נ' אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח ישראל בע"מ , פסקה 16 והאסמכתאות שם (10.2.2021))). באומרי "התחשבות חריגה" – כוונתי לשני דברים. ראשית, כפי שצויין בהחלטת בית המשפט המחוזי, המבקש לא הניח לפניו את התשתית העובדתית הדרושה לבקשתו החריגה. המבקש אמנם טען כי תשלום החוב הפסוק ייאלצו למכור את ביתו, אולם בכך לא סגי. הלכה היא עמנו, כי "התחשבות במצבו הכלכלי של המבקש ובאפשרות שיתמוטט כלכלית בעקבות ביצוע פסק הדין נעשית במקרים חריגים, ורק בתנאי שהמבקש הניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שיגרמו לו עקב מימוש פסק הדין" (ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ , פסקה 8 (1.9.2011)). תשתית זו, כאמור, לא הונחה – זאת, כאשר מנגד עומדת זכותם של המשיבים להיפרע מהמבקש אם ערעורו יידחה, אשר גם עליה יש להגן. שנית, פסק הדין שניתן נגד המבקש בבית משפט השלום קבע לחובתו ממצאים לא פשוטים, בלשון המעטה (כאמור שם , בפסקאות 134-131), וגם אותם יש לקחת בחשבון.

3.

בנסיבות אלו, אין לומר כי ההחלטה קמא מקפחת את זכויותיו הדיוניות של המבקש. ההיפך הוא הנכון.

4.

הבקשה נדחית אפוא על הסף, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.