רע"א 2284/97 אסייג דוד נ. מנופי אבי בע"מ

1.המשיבה הפורמאלית מספר 4 (להלן: "חן") ביצעה עבודות קונסטרוקציה במפעלה של המשיבה הפורמאלית מספר 3 (להלן: "ג'ונסון"). המשיבה מספר 1 סיפקה את המנופים לביצוע העבודה. ביום 15.12.93, עת עבדה חן בהרכבת קורות לבניית הגג, ולשם כך נזקקה למנוף להרמת הקורות, התקשו עובדי חן בהכנסת אחת הקורות למקום המיועד. באותו זמן, עבד המבקש בסמוך. המבקש ראה את המתרחש, ביקש לעזור בפתרון התקלה, הגיע למקום ועלה על הקורה. לאחר שתיקן את התקלה בצידה האחד של הקורה, הלך על הקורה ועבר אל צידה השני. משהגיע אל הצד השני של הקורה, זזה הקורה, המבקש נפל ונגרמו לו נזקי גוף. המבקש תבע את נזקיו מאת המשיבים והמשיבים הפורמאליים בבית משפט השלום בבאר-שבע. בית משפט השלום דן תחילה בשאלת האחריות, שמע את הראיות, קבע שאין אחריות על המשיבים מאחר ולא הוכח שהמשיב מספר 2 (המנופאי) הוא זה שהזיז את הקורה, הטיל על ג'ונסון אחריות בשיעור 10%, על המשיבים הפורמאליים מספר 4 ו5- אחריות בשיעור 45% וייחס למבקש רשלנות תורמת בשיעור 45%. המבקש ערער על אי הטלת אחריות על המשיבים ועל שיעור הרשלנות התורמת שיוחסה לו (ע"א 2144/96). המבקש טען, כי משלא העיד המשיב מספר 2 בבית משפט השלום, יש להסיק מכך לחובתו, וטעה בית משפט השלום משלא עשה כן ולא הטיל אחריות על המשיבים. המשיבים הפורמאליים מספר 4 ו5- ערערו על קביעותיו של בית משפט השלום (ע"א 2157/96). שני הערעורים נשמעו במאוחד. בית המשפט המחוזי, דחה את שני הערעורים.

2.מונחת בפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 2144/96. המבקש חוזר על טענותיו בפני שתי הערכאות דלמטה. המבקש טוען כנגד המשקל שייחס בית משפט השלום לאי העדת המשיב מספר 2. הוא מציג בפני את חומר הראיות ומבקשני להתערב במסקנות שתי הערכאות דלמטה. טענות מעין אלו יאות לטיעון בפני ערכאה ראשונה, ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה כערכאה שלישית לאחר שנשמע ערעור בזכות בפני בית המשפט המחוזי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"פ 6883/96 סבטלנה בוטושינסקי נגד מדינת ישראל (לא פורסם); רע"א 997/97 אסתר אלון נגד בנק אוצר החייל בע"מ (לא פורסם)).