רע"א 2284/99 בנק כרמל למשכנתאות בע"מ נ. אברהם אבוטבול

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' פינקלמן), אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט י' כהן), בה הוחלט לעכב הליכי פינוי כנגד המשיבים.

1.העובדות הצריכות לענין הנן אלו: נגד המשיבים ניתן פסק דין בהסכמה, המחייבם בתשלום למבקש. לפי פסק הדין הוקנתה למבקש הזכות לפנות את המשיבים מדירתם במקרה של הפרת ההסכם על ידם. במהלך הליכי הפינוי עקב ההפרה התגלעה מחלוקת בשאלה מהי ריבית החוב. הצדדים הסכימו למסור את החישוב שבמחלוקת לבורר. הבורר פסק כי יתרת החוב הצמודה של המשיבים למבקש עומדת על 516,849.92 ש"ח, נכון ליום 18.9.95. ביום 11.1.99 דחה בית משפט השלום את בקשת המשיבים לבטל את פסק הבורר, ואישר את הפסק. המשיבים ביקשו מבית משפט השלום לעכב את הליכי הפינוי מדירתם, בהם פתח המבקש כנגדם לשם גבית החוב, עד למתן החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור על ההחלטה מיום 11.1.99. בקשתם לעיכוב הפינוי התקבלה, ביום 2.3.99. במסגרת ההחלטה רשם לפניו בית המשפט את הצהרת ב"כ המשיבים (המבקשים שם) כי הם יפנו את הדירה בתוך 60 יום מיום שבית המשפט המחוזי ייתן החלטתו בערעור. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לעכב את ביצוע הפינוי. בקשת רשות הערעור נדחתה. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא בחן את החלטת בית המשפט קמא ולא מצא בנסיבות הענין עילה להתערב בשיקול דעתו. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

2.המבקש קובל בבקשתו על כך שהעיכוב לא הותנה בהפקדת ערבות ועל כך שהחלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה בלא שנדרשה תגובת המשיבים לבקשת העיכוב. כן הוא טוען, כי עיכוב נוסף בביצוע הפינוי יבוא למעשה על חשבונם של הערבים להלוואה, מכיוון שכבר עתה ערכה של הדירה אינו מכסה את כל גובה חובם של המשיבים אליו. המבקש מוסיף גם כי לא היה מקום לעכב את ביצוע הליכי הפינוי, מכיוון שסיכויי הערעור בפני בית המשפט המחוזי קטנים ומכיוון שככל שחולף הזמן נזקו של המבקש גדל, בשל העובדה שגם כיום, כאמור, הנזק גדול משווי הדירה (שהיא לטענתו האמצעי היחיד של המשיבים לתשלום חובם).

3.המשיבים בתשובתם טוענים כי סיכויי ערעורם טובים, וכי ביטול עיכוב הפינוי יגרום להם נזק בלתי הפיך, בעוד שנזקו של המבקש מהעיכוב (במידה שערעורם יידחה) קטן. לענין זה מפנים המשיבים לחוות דעת שמאי שהוגשה מטעמם בהליך קודם, ולפיה שווי הדירה גבוה מגובה חובם למבקש, ומנגד הם מציינים כי המבקש לא הביא ראיה כלשהי להוכחת טענתו בענין זה.

4.לאחר שבחנתי את הבקשה, לרבות ההשלמה לבקשה על נספחיה, וכן את תשובת המשיבים, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. ענין זה אינו מעלה כל שאלה רחבה, החורגת מהאנטרס הצר של הצדדים עצמם בנסיבות מקרה זה, והמצדיקה מתן רשות ערעור (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אף מעבר לכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיהם של הערכאות הקודמות שדנו בשאלת עיכוב ביצוע הפינוי, וזאת לאור מאזן הנזקים בין המשיבים למבקש. ביטול עיכוב הביצוע אכן עלול לגרום נזק בלתי הפיך למשיבים, עקב מכירת הדירה (וראו גם י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית), בעמ' 859-860), ומנגד המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק ממשי בעקבות העיכוב (העולה על נזקם של המשיבים או אף שקול לו).

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.