רע"א 2288/12 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט הבכיר ז' הווארי והשופטים ש' אטרש ו י' אברהם ) בע"א 2/11 מיום 1.3.2012, בו הורה על החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לצורך קבלת חוות דעת מומחה נוספת באשר לשאלה האם ביטול הסכמתם של המבקשים למסירתם בנם לאימוץ עולה בקנה אחד עם טובת המאומץ וכן באשר למסוגלותם ההורית, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה בטבריה (השופטת א' בוהדנה ) באמ"צ 3/11 קבע ביום 4.12.2011 כי הגם שהסכמתם של המבקשים ניתנה שלא מדעת אין לבטל את הסכמתם בשים לב לטובת המאומץ.

רקע עובדתי והליכים קודמים בתמצית

1.

בטרם ניתן צו אימוץ בנוגע לבנם הקטין של המבקשים הוגשה על ידם בקשה לביטול הסכמתם למסירת בנם לאימוץ, מכוח סעיף 10 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: החוק ), בהתאם לנוסחו בטרם תיקון מס' 8 לחוק. נוסחו של סעיף 10 הרלבנטי הינו:

"לפי בקשת הורה רשאי בית המשפט לפסול הסכמתו שניתנה לפני לידת המאומץ או שהושגה באמצעים פסולים, ורשאי הוא מטעמים מיוחדים שיירשמו להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו כל עוד לא ניתן צו האימוץ".

2.

בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שניתן לאחר בחינת מכלול הראיות ועיון בחוות דעת מומחים, נקבע כי הסכמתם של המבקשים לאימוץ בנם הקטין ניתנה שלא מדעת ולמצער השתלשלות העניינים שהובילה לחתימתם ומצבה הנפשי של האם מהווים שיקולים מיוחדים כמובנם בסעיף 10 לחוק. יחד עם זאת, מצא בית המשפט כי נסיבות המקרה מחייבות שלא לבטל את ההסכמה בשים לב לטובת הקטין – המאומץ.

3.

המבקשים ערערו על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי. טענתם של המבקשים בבית המשפט המחוזי הייתה כי משעה שהוכח כי הסכמתם למסירת בנם לאימוץ הושגה שלא מדעת יש להורות על ביטול האימוץ, וככל שנציג היועץ המשפטי לממשלה עומד על האימוץ עליו לפעול לפי סעיף 13 (א) לחוק. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בהסתמכו על קביעתו של השופט ת'

אור בע"א 546/89 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מה(1) 185, 189 (1990), לפיה אמנם בדרך כלל הפעלת אמצעים פסולים להשגת הסכמתם של ההורים הביולוגיים למסירת הקטין לאימוץ תוביל לביטול ההסכמה, אך אין לשלול אפשרות כי יהיו מקרים שההסכמה לא תבוטל, כך למשל אם הביטול "עלול להמיט תוצאות הרסניות על הילד". יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי בטרם תינתן החלטה סופית יש להשיב את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה שלפניו תונח חוות דעת מומחה נוספת לעניין טובת הקטין ומסוגלותם ההורית של המבקשים.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

נימוקי הבקשה

4.

נימוקי הבקשה שלפני אינם שונים מהשאלה המרכזית שנדונה בבית המשפט המחוזי. גם לפני טוענים המבקשים כי לאור ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי באשר לאופן בו הושגה הסכמתם למסירת הקטין לאימוץ יש להורות על ביטול הסכמתם זו. לטענתם, משעה שהסכמתם ניתנה שלא מתוך גמירות דעת יש להורות על ביטולה ולבחון את הכרזתו של הקטין כבר אימוץ לפי העילות המנויות בסעיף 13(א) לחוק.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב.

6.

על אף שקביעתו של בית המשפט המחוזי הוכתרה כ"פסק דין" משמעותה המעשית היא החלטת הביניים המורה על המשך בירור העניין. משעה שטרם ניתנה החלטה סופית בעניינם של המבקשים ומכיוון שעניינם יבחן בשנית לאור חוות דעת מומחה נוספת, יתכן שבסופו של יום יתייתרו טענותיהם, זאת מבלי להביע עמדה כלשהי לגבי תוצאת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. משכך, טרם בשלה העת לדיון בעניינם של המבקשים בפני בית משפט זה ותחילה יש לאפשר למצות את ההליכים בפני הערכאה הדיונית. ככל שהתוצאה בעניינם של המבקשים לא תשתנה כמובן שטענותיהם שמורות להם.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.