רע"א 23/17 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ. מרעי חאמד סוידאן

השופט נ' הנדל:

1.

במשך שנים רבות רעה המשיב את צאנו במקרקעין שבבעלות המדינה – המבקשת כאן – הסמוכים ליישוב שלומי שבגליל המערבי. זאת לאחר שניתנה לו הרשות לכך. בשלב מסוים דרשה ממנו המדינה להתפנות מן המקרקעין. בסופו של דבר הוגשה בבית משפט השלום תובענה לסילוק ידו של המשיב מן המקרקעין. בית המשפט קיבל את התובענה והורה, בין היתר, על הריסת מכלאת צאן שהקים המשיב במקרקעין. פרק הזמן שנקצב לכך עמד על פחות משלושה חודשים.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המשיב על נקודות אלה. ואולם, נקבע כי יש לעכב את פינוי המקרקעין לתקופה של שנתיים נוספות, בכדי לאפשר למשיב להתארגן כראוי. בהקשר זה נדחתה טענת המדינה, לפיה עיכוב הביצוע עתיד לפגוע בפיתוח היישוב שלומי, שכן הטענה הועלתה בסיכומי המדינה בלבד, מבלי שניתנה למערער האפשרות להתייחס אליהן. כן צוין כי אין בפרק הזמן של שנתיים כדי למנוע את קידום התכנית החלה על המקרקעין ואת שיווקם.

המדינה מערערת על עיכוב ביצוע פינוי המשיב למשך שנתיים. לטענתה, דחיית הפינוי בשנתיים תעכב את הקמתה של שכונה חדשה, שאמורה להיבנות על המקרקעין. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי דחה את הפינוי בשנתיים מבלי שסעד זה התבקש על ידי המערער, ומבלי שניתנה למדינה האפשרות לפרוש את התמונה המלאה הנוגעת להשלכות הצפויות של עיכוב זה על בניית השכונה החדשה. מנגד טוען המשיב כי בנסיבות כגון אלה אין הצדקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. הוא מוסיף כי לגופו של עניין המדינה לא תמכה את טענותיה בראיות מתאימות, וכי בא כוח המדינה הסכים במהלך הדיון שנערך לדחות את מועד הפינוי לשם התארגנותו של המשיב "מבחינה אנושית".

2.

טענת המדינה היא כי בנייתה של שכונה שלמה מתעכבת בגין עיכוב פינויו של המשיב מן המקרקעין. ככל שטענה זו נכונה, דומה שנכון יהיה, בראי האינטרס הציבורי, להעניק רשות ערעור ביחס לסוגיית מועד הפינוי. נדון אפוא בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פיה.

המשיב אינו חולק על כך שלא ביקש במסגרת הערעור ועיקרי הטיעון שהגיש סעד של עיכוב הפינוי מן המקרקעין. עניין זה עלה לראשונה במהלך הדיון, כאשר במועד זה דובר על פרק זמן מסוים לשם התארגנות, מבלי ללבן את הסוגיה לעומקה, לרבות שאלת פרק הזמן הראוי לשם התארגנות והיכולת לקדם את הליכי שיווק השכונה החדשה במהלך פרק זמן זה. עולה כי שאלת עיכוב הפינוי לא התבררה כראוי מבחינה עובדתית, בין היתר לנוכח העיתוי שבו העלה אותה המערער. בנסיבות אלה יש מקום להחזרת התיק לבית המשפט המחוזי, לשם בירור סוגיה זו. בית המשפט המחוזי יאפשר לצדדים לטעון בפניו ויקבע את סדרי הדין על פי שיקול דעתו. אין בכך, כמובן, כדי להביע עמדה לגופו של עניין.

3.

הערעור מתקבל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.