רע"א 2302/02 כהן שמעון נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

בית משפט השלום חייב את המבקשים לפנות את הדירה נשוא התביעה שבפניו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים. על כך בקשת רשות הערעור שלפנינו ובמסגרתה בקשה לעיכוב ביצוע.

1.פסק דינו של בית משפט השלום מושתת על העובדות אותן קבע על פי חומר הראיות שהיה בפניו. בית משפט השלום קבע כי אביו של המבקש 1 לא היה מעולם דייר מוגן בדירה שהושכרה לו בשכירות חופשית בשנת 1971. עוד קבע כי שוכנע שלא נערך חוזה בכתב בין המשיבה לבין אם המבקש לאחר עזיבת האב את הבית בשנת 1978 והאם המשיכה להתגורר בדירה עם בנה, המבקש 1, שהיה קטין, בהסכמת המשיבה, עד פטירתה. לאחר פטירתה החזיקו בדירה המבקש 1 ואשתו המבקשת 2, שנדרשו לפנותה. עוד קבע כי האם לא רכשה מעולם זכות דיירות מוגנת בדירה, היא המשיכה להתגורר בדירה לאחר עזיבת הבעל בהסכמת המשיבה, לפי אותם תנאים המופיעים בחוזה שנחתם עם בעלה, שכאמור לא היה חוזה המעניק זכות דירות מוגנת. החזקה זו אינה מקנה לבן ולאשתו זכויות כלשהן בדירה באשר אף אחד מהוריו של מבקש 1 לא היה מעולם דייר מוגן בדירה. לפיכך, גם לא בדק בית המשפט - ולא היה מקום לבדוק - אם נתקיימה רציפות הדיור לעניין המשך הדיירות המוגנת.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור באמצו את פסק דינו של בית משפט השלום על הנמקותיו.

2.דין הבקשה להידחות.

הטעם הראשון לכך הוא כי אין הבקשה מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה דיון נוסף בענינם של המבקשים בערכאה שלישית. הטעם השני הוא, כי הסיכוי לערעורם של המבקשים קלוש ביותר. קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום מעוגנות בחומר שהיה בפניו. אמירת המשיבה בכתב הגנתה לפיה "בעבר הושכרה הדירה... לגב' אליס כהן ז"ל" [אם המשיב 1] אינה עומדת בסתירה לקביעת בית המשפט, כי לא הוכח שנערך עם האם הסכם בכתב המעניק לה זכות דיירות מוגנת, וכי "השכרת" הדירה לאם, נעשתה על ידי הסכמת המשיבה להמשך מגורי האם בדירה לאחר עזיבת האב, בתנאי החוזה שנערך בזמנו בין האב ובין המשיבה, ושלא הקנה לאב זכות דיירות מוגנת. לא ניתן לקבוע כי הקביעה שגויה וכי יש להתערב בה. נהפוך הוא. קביעה זו מעוגנת בעובדות שנקבעו על ידי בית משפט קמא על פי החומר שהיה בפניו.

3.מוצאת אני להעיר כי בפסק-דינו קבע בית המשפט כי אין מחלוקת שהמבקשים הוכרו כזוג צעיר 'בעל זכאות' מטעם משרד השיכון. נראה לי כי יש מקום לשקול לקיחה בחשבון של עובדת מגוריו של המבקש 1 בדירת הוריו מאז ינקותו והמשך מגוריו בה לאחר מות אמו - אם אכן המשיכו המבקשים להתגורר בה - במסגרת הכרתם כ"בעלי זכאות", או בכל מסגרת אחרת, ככל שהדבר אפשרי מבחינת כללי מנהל תקין.

בקשת רשות הערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.