ע"א 2307/99 מכלוף רפאל נ. חג'ג' קלימו

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ד"ר ד' ביין), אשר דחה את בקשתו להצהיר על זכותו להירשם כחוכר לדורות של חלק ממקרקעין בגבעת אולגה, הכולל אזור מחסנים וחלק ממגרש. פסק הדין קובע כי לאחיו של המבקש, אשר מכר לו את המקרקעין, לא היתה זכות כלשהי לגבי מתחם המחסנים, וכי לגבי המגרש זנח המבקש, למעשה, את תביעתו. על כך מערער המבקש.

בפני בקשה לפטור מאגרת הערעור ומהפקדת ערבון.

איפשרתי למשיבים, שחלקם בעלי עניין מוגבל בתוצאות הערעור, שלא להתייצב לדיון בבקשה. מרביתם בחרו שלא להופיע לדיון, כולל משיבים שהם בעלי עניין בתוצאת הערעור. מכל מקום, לדיון התייצבה באת כוח משיבים 10 ו11-, אשר לא התנגדה לפטור מאגרה ולא טענה לעניין מצבו הכלכלי של המבקש, אולם ביקשה לדחות את הבקשה לפטור מהפקדת ערבון, מאחר שסיכויי הערעור להתקבל אינם טובים.

עיינתי בפסק הדין ובערעור, ואף אני סבורה כי למבקש סיכוי קלוש לזכות בערעור, ככל שהוא נוגע למתחם המחסנים, שכן כל הראיות שהציג המבקש אינן מוכיחות קיומה של זכות קניין בנכס, כמפורט בפסק הדין. עם זאת, נראה לי כי בנקודה אחת קיים סיכוי שעמדת המבקש תתקבל:

כאמור, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מתייחס למתחם המחסנים בלבד, לאור ההנחה ש"על אף שהעתירה מתייחסת למגרש, הרי נראה שלמעשה הסעד מתבקש לגבי מתחם המחסנים". בערעור טוען המבקש כי הנחת בית המשפט המחוזי מוטעית ואינה מבוססת, וכי הוא הבהיר הן בתובענה והן בסיכומים כי הוא מבקש אחד משני סעדים חלופיים - רישומו כבעל זכויות חכירה לדורות במגרש או במתחם המחסנים.

מאחר שכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט המחוזי אינם מצויים בפני, אין אני יכולה לקבוע כי סיכויי הערעור בעניין זה אינם טובים.

אשר על כן, בהתחשב במצבו הכלכלי הדחוק של המבקש ומשפחתו ובאירועים הטרגיים שעברו עליהם, ובכך שנראה שקיימת אפשרות טובה למדי שהמבקש יזכה בערעורו, אם כי בנקודה אחת בלבד, אני פוטרת את המבקש מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.