רע"א 2427/14 דוד מרגוליס נ. חיים דיין

1.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום מקרקעין, שקבע כי הרשות הייחודית שניתנה למבקש להשתמש בחצר הבית המשותף הייתה רשות הדירה וכי זו ניתנת לביטול וקיימת הצדקה לביטולה בנסיבות המקרה דנן.

2.

הנה כי כן, עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". רשות ערעור כאמור ניתנת במשורה ובמקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית ועקרונית [ראו למשל: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ] .

3.

המבקש טוען כי הבקשה דנן חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים שכן ישנה תופעה רחבת היקף לפיה בעלי דירות קרקע עושים שימוש קבוע וייחודי בחצר הבית המשותף, משקיעים בה כספים באופן בלעדי על מנת לטפחה והופכים לבעליה בפועל. לפיכך, טוען המבקש כי עולה השאלה מהו מעמדם ובאלה נסיבות, אם בכלל, ניתן לבטל רשות ייחודית שניתנת להם.

4.

דומני כי הבקשה לא מעוררת כל שאלה משפטית שטרם הוכרעה. כידוע, הכרה ברשיון בלתי הדיר במקרקעין מעוררת קשיים בלתי מבוטלים ומשכך הרשאה כאמור תוכר במקרים חריגים

[ראו למשל: ע"א 7242/00 רשות הנמלים והרכבות נ' כדורי (25.11.2002), פסקה 12 לחוות דעתו של השופט י' אנגלרד ]. בדומה לכך, מקובלת ההשקפה לפיה הרשאה לשימוש ייחודי ברכוש המשותף של בית משותף היא הדירה, הגם שחזרה ממתן הרשאה כאמור כפופה לעקרון תום הלב ובהתחשב באינטרס ההסתמכות [ ראו והשוו: ע"א 2307/99 מכלוף נ' חג'ג'

(10.6.2001);

ע"א 374/08 קטן נ' הורנשטיין

(25.12.2012), פסקה 32 לחוות דעתו של השופט צ' זילברטל ].

5.

לאור האמור, נותרה השאלה האם בנסיבותיו של המקרה דנן קמה הצדקה לביטול הרשיון. שאלה זו מטבעה ממוקדת בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן ולפיכך, לא מתקיימת הצדקה ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

6.

בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי בית המשפט המחוזי הצביע על כך שקיימת הצדקה לביטול הרשיון במקרקעין בנסיבות המקרה דנן, משום שהמבקש שינה את אופי השימוש בחצר ביחס למה שהיה נהוג קודם לכן, תוך הפרת הסטאטוס-קוו עקב סיפוח החצר לדירתו ותוך פגיעה בחזותו של הבית המשותף.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.