רע"א 231/02 אייל חליבה נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת יפה-כץ) מיום 9.12.01, לפיה נדחתה בקשת המבקשים למחוק את כתב ההגנה של המשיבה. העילה לבקשה היתה סירוב המשיבה להשיב על חלק מהשאלות שנכללו בשאלון שלגביו ניתן צו למתן תשובות על ידי המשיבה. על אותן שאלות נמנעה המשיבה מלהשיב בטענה של העדר רלבנטיות למחלוקת שבין הצדדים. טענה זו התקבלה על דעתו של בית המשפט ולפיכך דחה את בקשת המבקשים.

2.בהגדירו את סלע המחלוקת, קבע בית המשפט קמא כי אין למסגרת התובענה כל רבלנטיות לשאלות נשוא הבקשה. בכל הנוגע לאחת מתוך השאלות אותן ביקש המבקש להפנות לד"ר הנדשר, קבע בית המשפט כי מדובר בשאלה שבמומחיות, ולמטרה זו המכשיר הדיוני של שאלון לבעל דין אינו מתאים. על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור.

3.דין הבקשה להידחות. קביעת המחלוקת על פי כתבי הטענות וחוות הדעת המקצועיות היא עניין מובהק של הפעלת שיקול דעת של בית המשפט דלמטה ובית המשפט לערעור לא יתערב, בדרך כלל, בשיקול דעת זה. כאן ראוי לציין כי לבקשה שלפני לא צורפו כלל השאלות, נשוא המחלוקת, ואף לא כתבי הטענות לרבות חוות-הדעת, ששימשו בסיס להחלטת בית המשפט, ושעליהם מושתתות טענות המבקשים בבקשה. מעבר לכך, אין הבקשה מעלה עניין בעל חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, ודי בטעם זה לבדו על מנת שלא להעניק רשות ערעור.

חזקה על המשיבה שתגלה למבקשים כל חומר רלבנטי על פי כלל השקיפות הנקוט בידינו, ללא צורך בצווים כלשהם.

4.הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה ולפיכך ללא צו להוצאות.