רע"א 2317/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. רון לפבר

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' אזר) לפיה נמחקו שלושה סעיפים מתצהיר עדות ראשית של אחד מעדי המבקש.

המבקש הגיש תובענה כספית כנגד חברת אינטליטק בע"מ (להלן: אינטליטק), בגין יתרת חובה בחשבונה. התובענה הוגשה גם כנגד נתבעים נוספים, בהם המשיבים, בגין חתימתם על כתב ערבות מתמדת, ללא הגבלה בסכום, להבטחת כל חוב אשר תחוב אינטליטק למבקש. הואיל ואינטליטק והנתבעים האחרים היו כולם חדלי פרעון או נתונים בהליכי פירוק או פשיטת רגל, נותרה רק התביעה כנגד המשיבים. האחרונים הגישו בקשת רשות להתגונן, אשר נענתה. בקשה זו נסמכה, כך פסקה רשמת בית המשפט המחוזי אשר אישרה את הגשתה (כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק), בעיקר על הטענה כי הבנק הפר חובתו ליידע את המשיבים על הפעולות הנעשות בחשבונה של אינטליטק, ומשום כך לא ידעו המשיבים על חריגות רבות שנעשו בניהולו של חשבון זה.

במהלך הדיון בתביעה גופה, הוגש לבית המשפט קמא תצהיר מטעם אחד מעדי המבקש. בתצהירו, מספר העד על פעולות שנעשו באמצעות חברת אינטליטק, פעולות שתוצאתן הייתה העברת כספים רבים ממנה אל חברה שבשליטתם המלאה של המשיבים. משום כך, טען העד, אין כל יסוד לטענת המבקשים כי לא ידעו על הפעולות הנעשות בחשבונה של אינטליטק ועל מצבו של חשבון זה. בא כוח המשיבים התנגד להצגתם של דברים אלה, ובית המשפט קמא נענה לבקשתו והורה על מחיקתם של הסעיפים בתצהיר שזהו עניינם. בית המשפט קמא מצא שאמנם דברי העד מצויים בליבה של המחלוקת שבין הצדדים, אך הוא מצא כי הטענות העובדתיות לפיהן כספים רבים זרמו מחשבונה של אינטליטק אל חברה שבשליטתם של המשיבים, לא הופיעו בכתב התביעה. לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה, כי הואיל וכתב תשובה לא הוגש, הרי שטענות אלה הינן בגדר הרחבת חזית. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

2.המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי הטענות העובדתיות שבתצהיר העדות נושא הבקשה צריכות היו להיות מובאות בכתב תשובה. לשיטתו, בשל שמדובר בטענות שבגדר המחלוקת שבין הצדדים- כקביעת בית המשפט קמא, ובשל שאין המדובר אלא בראיות המזימות את טענת המשיבים בכתב ההגנה שלהם - לא היה מקום לטעון אותן במסגרת של כתב תשובה.

המשיבים תומכים בהחלטת בית המשפט קמא. הם טוענים כי בתצהיר המדובר מעלה המבקש טענות עובדה שזכרן לא בא בכתבי הטענות. אלו הן טענות המתייחסות לפעולות שונות ומשונות שנעשו כביכול בין אינטליטק לחברה שבשליטת המשיבים. המשיבים מוסיפים ומשיגים כנגד הנחת המבקש לפיה הטענות החדשות הן בגדר הפלוגתאות שבמחלוקת בין הצדדים- לאור העובדה כי לא הופיעו בכתבי הטענות.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה החלטתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא כי התצהיר נשוא הבקשה מתייחס לפלוגתאות שבמחלוקת בין הצדדים. אי לכך, השאלה היחידה שיש לבוחנה היא האם היה על המבקש להעלות את הטענות שהועלו בתצהיר במסגרת הפרוצדורלית של כתב תשובה. תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי כל טענה המועלית בכתב ההגנה רואים אותה כמוכחשת על ידי התובע וכשנוייה במחלוקת אם לא הגיש התובע כתב תשובה. לפיכך כתב התשובה נועד לא למקרים בהם מכחיש התובע את טענות הנתבע, אלא למקרים בהם מבקש התובע ליטול את העוקץ מטיעונים אלה. כלומר, למקרים בהם מבקש הוא לשלול את התוצאה המשפטית העלולה לנבוע מטענת ההגנה, בהנחה שהיא נכונה (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית, 1995, בעריכת ש' לוין) 280-281).

בענייננו, הטענות בדבר הפעולות שנעשו בין החברה שבשליטת המשיבים לבין אינטליטק הן אכן טענות חדשות. אך ככל שהטענות הללו נועדו להוכיח את ידיעתם של המשיבים על המתרחש בחשבונה של אינטליטק, הרי שאלו הן ראיות שכל תכליתן לסתור את טענת המשיבים בכתב הגנה שלהם כי לא ידעו על הנעשה בחשבון. משום כך, לא היה מקום לציינן בכתב תשובה, והמבקש היה רשאי להציגן לראשונה בשלב ההוכחות, כמקובל לגבי ראיות.

אין, כמובן, בדברים האמורים כדי לומר שסבור אני כי התצהיר אכן מוכיח את טענות המבקש. בשאלה זו יכריע בית המשפט קמא בפסק הדין הסופי שיצא מלפניו.

אשר על כן, הערעור מתקבל. המשיבים יישאו בהוצאות המבקש בסך 7,500 ש"ח.