פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2325/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים
ר'
יעקובי
,
מ' בר-עם
ו-
א'
רון
)
מיום 27.2.2018 בע"ו
4665-10-17
בשם המבקש:
עו"ד יעקב לוי
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם ו- א' רון ) מיום 27.2.2018 ב ע"ו 17-10- 4665, בגדרו נדחה ערעור המבקש (להלן: המנוח ) על החלטתה של ועדת ערעור מכח חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: חוק משפחות חיילים ), מיום 11.9.2017 בעמ"ח 60411-07-13.
2.
המנוח התגייס לשירות צבאי ביום 29.11.2009 והוצב בחיל השריון. סמוך לאחר תחילת הטירונות ביום 15.12.2009 אירע למנוח התקף אפילפטי ראשון בחייו, אשר אובחן בתחילה בטעות כמקרה היפותרמיה. ביום 13.1.2010 סבל המנוח בשנתו אירוע אפילפטי חמור נוסף, אשר בעקבותיו שוחרר מהצבא למשך חצי שנה, ולאחר מכן עבר לשרת בתפקיד פקידותי. לאחר שחרורו מצה"ל הגיש המנוח תביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 בדרישה להכיר במחלתו כתוצאה של שירותו הצבאי. למרבה הצער ביום 11.1.2013 נמצא המנוח על ידי אביו במיטתו כשהוא ללא רוח חיים. לאחר פטירת המנוח הפכה התביעה לתביעה לפי חוק משפחות חיילים. תביעת המנוח נדחתה על ידי המשיב ביום 15.7.2013, בנימוק כי לא נמצא קשר בין מחלת האפילפסיה האידיופטית בה לקה לבין תנאי שירותו הצבאי של המנוח.
3.
הורי המנוח הגישו ערעור על החלטת המשיב, אשר נדחה ביום 11.9.2017. ועדת הערעורים העדיפה ככלל את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב על זו שצורפה מטעם המנוח, וקבעה כי מכך שלא בוצעה בדיקת MRI
לאחר ההתקף השני אין להסיק כי נגרם "נזק ראייתי", כיוון שלא הוכח שצורת הטיפול במנוח והתפתחות המחלה הייתה משתנה לו בוצעה הבדיקה. שנית, קבעה הועדה כי לא הוכח שהמנוח היה במצב של חסך שינה עובר להתקפים האפילפטיים שחווה, ובלאו הכי לא הוכח מדעית כי חוסר שינה "מצטבר" במצבים של שינה מקוטעת יכול לגרום לפרוץ המחלה. בדומה לכך, לא הוכח אף כי סטרס או מאמץ גופני יכול לגרום להתקפים. לאור האמור לעיל, קבעה הועדה כי אין קשר סיבתי בין ההתקפים האפילפטיים ומחלת האפילפסיה של המנוח לבין תנאי שירותו הקצר בטירונות עד שאובחן במחלה.
4.
הורי המנוח לא השלימו עם החלטת ועדת הערעורים והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור, בקבעו כי זכות ערעור לבית המשפט קיימת בהליך מעין זה אך ורק בשאלה משפטית וטענותיו של המנוח אינן נכנסות לגדר האמור.
5.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני. בבקשה נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק כדין וכראוי, וכי שאלת הקשר הסיבתי בין מחלת המנוח לתנאי שירותו מהווה עניין משפטי. עוד נטען לקשרים בין חוסר בשינה מהסוג ממנו סבל המנוח ולחלופין סטרס ומאמץ גופני, לבין התפרצות המחלה. כמו כן, נטען כי הוועדה לא הפעילה כדין את החזקה הקבועה בחוק הנוגעת לחייל שמת כתוצאה ממחלה או מהחמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו. לבסוף נטען בבקשה להתרשלות צה"ל והגורמים הרפואיים בטיפול במחלת המנוח.
6.
דין הבקשה להידחות.
7.
כידוע, רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות כלליות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין זה המקרה שלפנינו. בית משפט המחוזי פעל כדין לפי הוראות סעיף 25(ח)(1) לחוק משפחות חיילים, בקבעו כי לא ידון בערעור בשאלה שאינה משפטית. שאלת הקשר הסיבתי בין מחלת המנוח לתנאי שירותו הינה מטבעה שאלה עובדתית, אשר דורשת בחינת נתונים עובדתיים ומדעיים.
8.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות הענין לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ז באייר התשע"ח (1.5.2018).
ש ו פ ט