רע"א 2327/06 נג'ם עבד אלמגי'ד נ. הכשרת הישוב לברה לביטוח בע"מ

1.זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 1906/04 (כב' השופטים ע' פוגלמן, ק' ורדי וא' ש' שילה) מיום 7.2.06, שלפיו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בכפר-סבא בת"א 3864/02 (כב' השופטת נ' מימון-שעשוע) מיום 3.2.04.

2.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המבקש, נהג משאית, היה בעליה של משאית מסוג וולוו שנת 1996, מ.ר. 69-106-00 (להלן:

המשאית ). המשיבה היתה המבטחת של המשאית בתקופה הרלוונטית בפוליסה לביטוח רכב מסחרי מעל 4 טון "מקיף". המבקש טען כי המשאית נגנבה, חרף העובדה שהופעלו אמצעי המיגון שהותקנו בה: איתוראן וביטכונית, וכי אלה היו תקינים במועד הגניבה. לפיכך תבע לפצותו על פי הפוליסה. המשיבה סירבה לפצות את המבקש וטענה כי מערכת הביטכונית לא היתה תקינה ו/או לא פעילה וכי מערכת האיתוראן הותקנה באופן חלקי וחסר ובניגוד להוראות הפוליסה. המשיבה אף הכחישה כי אירעה גניבה. לפיכך הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום.

3.בית משפט השלום דן בהרחבה יתרה בראיות הצדדים ודחה את גרסת המבקש לפיה עמד בדרישות המיגון כאמור בפוליסה. בית המשפט דן בפירוט רב בסוגיית הקודנית המפעילה את מערכת הבטחונית, וקבע על יסוד העדויות ששמע כי סביר שמערכת הביטכונית לא היתה תקינה עקב תקלה או שנותקה במתכוון, ובכל מקרה לא נעשה בה שימוש במועד האירוע. לפיכך קבע כאמור כי המבקש לא עמד בתנאי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה ודין תביעתו להידחות. בית המשפט לא יכול היה לקבוע ממצאים חד משמעיים לגבי טענת המשיבה כאילו הגניבה בוימה, אולם לאור הפרכות וחוסר המהימנות שבגרסת המבקש, דחה, כאמור, את התביעה.

4.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין של בית משפט השלום מבוסס כולו על קביעות עובדתיות ועל הערכת מהימנות, על בסיס התשתית הראייתית הרחבה והמוצקה שהניחו הצדדים. לפיכך לא מצא מקום להתערב בפסק הדין.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה חוזר וטוען המבקש כי מן הראוי היה להתערב במסקנות בית משפט השלום. לטענתו, היה מקום לקבוע כי הוכיח את עצם הגניבה. המבקש מוסיף וטוען, בין היתר, כי לא היה מקום ליתן אמון בעדות החוקר מטעם המשיבה; כי לא ניתן היה לשלול את האפשרות שהקודנית "הלא מתאימה" שנמצאה בבדיקת המשיבה הוחלפה בטעות או בזדון באחד משלבי הבדיקה, וכי התנהלותה של המשיבה עובר להגשת התביעה, אומרת דרשני.

5.עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת סוגיות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגות מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ,

פ"ד לו (3) 123). שנית, ולגופו של עניין, לא מצאתי בטענות המבקש הצדקה להתערבות בית משפט זה: טענותיו של המבקש הועלו כבר בפני הערכאות קמא ונדונו על ידן, והן נוגעות לקביעות וממצאים עובדתיים גרידא, אשר נקבעו על ידי ערכאות אלו באופן מפורט ומנומק, לרבות סוגיית הקודנית שנדונה בהרחבה והוכרעה לגופו של עניין. כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים מסוג זה, אשר נקבעו על סמך התרשמותה של הערכאה הדיונית מהעדים שהופיעו לפניה ומהערכת מהימנותם, ואשר נבחנו בשנית על ידי ערכאת הערעור. מה גם, שבמקרה שלפנינו, נוגעים ממצאים אלו לדל"ת אמותיה של המחלוקת בין הצדדים, וכאמור, אינם מעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית כלשהי.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.