רע"א 2352/16 רע"א 2352/16

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר'

לבהר-שרון ) מיום 22.2.2016 בת"א 1862-07, בגדרה מונו המשיב 1, עו"ד בקאל, ועו"ד אודליה נמיר (להלן: "עו"ד נמיר" ) ככונסי נכסים לצורך העברת הרישום בנכס מקרקעין על-שם המשיבים, בהתאם להסכם פשרה בין הצדדים אשר קיבל תוקף של פסק דין.

רקע

2.המשיבים הגישו תביעה נגד המבקש בשנת 2007 לאכיפת הסכם מכר משנות ה-90 המאוחרות, אשר נחתם בין הצדדים ביחס לשטח מקרקעין באזור נתניה הידועים כחלקה 90 בגוש 8212 (להלן: "הנכס" ) הרשומים על-שם המבקש. לאחר שנים ארוכות שבהן לא התקדם הטיפול בתיק, הגיעו הצדדים ביום 22.3.2015 להסכם פשרה, במסגרתו התחייב המבקש לשלם את כל החובות הדרושים לשם השלמת רישום הנכס על-שם המשיבים. עוד נקבע בהסכם כי בתוך 30 יום יפקידו המשיבים את סכום התמורה בסך של 30,000 דולר בנאמנות אצל עו"ד נמיר, אשר ייצגה את כל המשיבים בעת ההיא, וכי סכום זה יימסר למבקש עם השלמת הרישום. אשר להליך הרישום עצמו, ניתנה ארכה למבקש להשלים את הרישום באופן עצמאי ובאמצעות עורכי דין מטעמו, על חשבונו, וזאת עד ליום 31.8.2015. ואולם, ככל שלא יושלם הרישום במועד האמור מסיבות התלויות במבקש, נקבע כי בית המשפט ימנה כונס נכסים לביצוע הרישום, אשר בשכרו ישא המבקש. ההסכם האמור כלל תניות נוספות, אשר אינן מענייננו, והוא קיבל תוקף של פסק דין על אתר.

3.מן הנתונים שהובאו בבקשה שלפני עולה, כי בתכוף לאחר מתן פסק הדין האמור הפקידו המשיבים 6-7 את חלקם בתמורה אצל עו"ד נמיר. בד בבד, חדלה עו"ד נמיר מלייצג את המשיבים 1-5, והמשיב 1 מונה כבא-כוחם. ביום 14.12.2016 הגישו המשיבים 6-7 בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי עו"ד נמיר ככונס נכסים, וזאת בשל כך שהמבקש לא מילא אחר התחייבויותיו על-פי ההסכם, ולא העביר את הרישום על- שם המשיבים. המבקש התנגד לבקשה, וטען כי לא העביר את הרישום מאחר וחלק מהמשיבים לא העבירו את חלקם בתמורה לעו"ד נמיר. לטענת המבקש, מאחר והסכם הפשרה הופר על-ידי המשיבים הרי שפתוחה לפניו הדרך להגיש תביעה לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין, וכן את הסכם המכר מושא פסק הדין. עוד נטען, כי אין מקום להעברת הרישום על-שמם של המשיבים 6-7 בלבד, שהעבירו את חלקם בתמורה כנדרש, מאחר שאלו בחרו להתנהל כקבוצה יחד עם יתר המשיבים. כמו כן טען המבקש כי עו"ד נמיר לא עמדה בחובתה כנאמנת, שכן לא התריעה לפני בית המשפט על דבר אי-העברת מלוא סכום התמורה לחשבון הנאמנות.

4.המשיבים 6-7 עמדו על טענתם כי יש להשלים את העברת הרישום של חלקם במקרקעין, משום שעמדו בחובתם לפי ההסכם. נוסף לכך הגישו גם המשיבים 1-3 תגובה מטעמם, בה הצהירו כי כספי התמורה שמורים בנאמנות אצל המשיב 1, בא- כוחם, וזאת עקב השינוי בייצוגם. כמו כן ביקשו כי המשיב 1 ימונה גם הוא ככונס נכסים לצורך רישום זכויותיהם בנכס. בתגובה לכך השיב המבקש כי חובתם של כלל המשיבים היתה להעביר לעו"ד נמיר דווקא את כל כספי התמורה, כפי שנקבע בהסכם הפשרה. כמו כן הבהיר המבקש בתגובתו כי: "מובהר כי העברת סך 30,000 הדולר לנאמן נועדה להיעשות מהתובעים 3-9 [המשיבים דנן – נ' ס']

ללא תלות בהתנהלות המשיב

[המבקש – נ' ס' ] , וללא תלות בהמשך ייצוג עוה"ד נמיר את התובעים" [ההדגשות שלי – נ' ס'] . המבקש הדגיש כי המשיב 1 לא קיבל אישור על החלפת עו"ד נמיר כנאמן, וכי מדובר בנסיבות שאינן תלויות בו, אשר בעטיין הוא נאלץ להפסיק את פעולותיו להעברת הזכויות למשיבים, ולתבוע את ביטול הסכם הפשרה.

5.במסגרת הדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 22.2.2016 הבהיר המבקש כי טרם שילם את הכספים הדרושים לשם השלמת רישום הנכס על-שם המשיבים, בהתאם לחובתו על-פי הסכם הפשרה. כמו כן ציין המבקש כי לא ביקש לבטל את ההסכם, וכי יגיש בקשה עצמאית לשם כך בהמשך הדברים. מנגד הצהיר המשיב 1 כי כל המשיבים הפקידו את כספי התמורה בידיו בנאמנות במועד, למעט המשיבים 4-5 אשר עשו זאת יום קודם למועד הדיון. עוד טען המשיב 1 כי ברשותו מספר חשבון הנאמנות שבו מופקדים הכספים וכי הוא מוכן להצהיר על כך לפני בית המשפט ובמעמד המבקש.

6.עם תום הדיון קבע בית המשפט כי יש לקבל את בקשת המשיבים, ולמנות את המשיב 1 ואת עו"ד נמיר ככונסי נכסים לשם השלמת רישום זכויות המשיבים בנכס. בית המשפט קבע כי בשלב הנוכחי, לכאורה קוים ההסכם על-ידי המשיבים, וכי גם אם ההפקדה נעשתה באיחור הרי שאין בכך דבר, שכן ממילא הכספים היו אמורים להיות מופקדים בנאמנות ולהימסר למבקש רק לאחר השלמת הרישום. כמו כן קבע בית המשפט כי עד עתה לא בוטל ההסכם, וכי לטעמו גם אין סיבה לביטולו. מכל מקום, כל עוד ההסכם שריר וקיים, הרי שיש לפעול על-פי הוראותיו. מאחר והמבקש לא שילם את החובות המוטלים עליו ולא השלים בעצמו את העברת הרישום, אין מנוס ממינוי כונסי נכסים לצורך כך. עם זאת, לפנים משורת הדין ניתנה למבקש ארכה של 10 ימים לתשלום החובות ולהשלמת הרישום בכוחות עצמו. מועד זה הוארך לאחר מכן בשנית עד ליום 18.5.2016.

עיקרי טענות הצדדים

7.מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוען המבקש כי לא היה מקום לחייבו בקיום חובותיו על-פי הסכם הפשרה, קרי – תשלום החובות וביצוע הרישום, כל עוד לא בוצעה במלואה התחייבות המשיבים להפקדת מלוא סכום התמורה בנאמנות אצל עו"ד נמיר. כל עוד לא התקיים תנאי זה, טוען המבקש, הרי שמדובר בנסיבות אשר אינן תלויות בו ושאינן מאפשרות את ביצוע חלקו בהסכם. לטענת המבקש, העובדה כי המשיב 1 מינה עצמו כנאמן ועובדת האיחור בהפקדת הכספים מצד המשיבים 4-5 מקימות לו זכות לתבוע את ביטול ההסכם. המבקש מדגיש כי המשיב 1 הוא בעל דין וכי הוא אינו מסכים למינויו כנאמן, בשל ניגוד העניינים בו הוא נתון. לטענתו, לא ניתן להסכין עם החלטת בית המשפט המשנה, לאחר מעשה, את הסכם הפשרה בין הצדדים אשר עמד ביסוד פסק הדין, ובנסיבות אלו יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ולאפשר לו להגיש את תביעתו לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין.

8.המשיבים סבורים כי דין הבקשה להידחות. הם מטעימים כי המבקש עושה דין לעצמו ולא פועל לפי הסכם המכר במשך שנים ארוכות. בית המשפט המחוזי עשה חסד עם המבקש והקצה לו זמן להשלמת הרישום בכוחות עצמו, לפנים משורת הדין, ואף האריך מועד זה בשנית. בנסיבות אלו, ושעה שנכון לעת הזו כל כספי התמורה מופקדים בנאמנות, המבקש הוא זה המפר את הסכם הפשרה ברגל גסה, ואין מנוס ממינוי כונס נכסים בהתאם להוראות ההסכם. המשיבים מפנים לכך שחובותיו של המבקש נקבעו בהסכם הפשרה ללא כל סייג ותנאי, ואינן תלויות בהפקדת הכספים בנאמנות. בנסיבות אלו, כך נטען, מדובר בניסיון מצד המבקש להתנער מהסכם הפשרה, בחוסר תום לב וללא עילה.

9.בהחלטה מיום 12.4.2016 ציינתי כי דומה שהפערים בין הצדדים אינם גדולים, וכי בהתחשב בכך שהסכם הפשרה טרם בוטל, הרי שהמחלוקת בין הצדדים מצומצמת למעשה לשאלה מיהו זה אשר יבצע בפועל את הליך העברת הרישום. בנסיבות אלו הצעתי כי הצדדים יסכימו ביניהם על מינוי כונס ניטרלי אשר יהיה מקובל על כל הצדדים. המשיבים הסכימו להצעה בכפוף לכך ששכרו של הכונס ישולם על-ידי המבקש, כפי שנקבע בהסכם הפשרה. המבקש סירב להצעה, וטען כי המשיבים הוכיחו במעשיהם כי אין בדעתם לקיים את הסכם הפשרה וכי הוא אינו נותן בהם עוד אמון. עוד הבהיר המבקש כי טרם הגיש את התביעה לביטול ההסכם נוכח העובדה שהבקשה דנן תלויה ועומדת. הגיעה העת אפוא להכריע בבקשה.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה על רקע החלטת בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

11.כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת, נקודת המוצא היא כי הסכם הפשרה לא בוטל, וכי הוא שריר וקיים. אכן, צודק המבקש בכך שהמשיבים לא מילאו את חלקם בהסכם ככתבו וכלשונו, וכי היה מקום להודיע לבית המשפט על שינוי הייצוג ועל הפקדת כספי הנאמנות אצל המשיב 1 במקום בידיה של עו"ד נמיר. עם זאת, המבקש עצמו הצהיר (בקטע שצוטט לעיל, ובאופן דומה בהתכתבות בין הצדדים שצורפו לבקשה) כי אין מדובר בחיובים התלויים זה בזה. כך גם מסתבר מלשונו של ההסכם. מעבר לכך, כפי שהוברר בדיון במעמד הצדדים, וכפי שהובהר בהחלטת בית המשפט המחוזי, הרי שבנקודת הזמן הזו הכספים במלואם מופקדים בנאמנות, ומכל מקום לא היו צריכים להיות מועברים לידיה מבקש עד להשלמת הרישום. במצב דברים זה, לא יכול המבקש לעשות דין לעצמו ולהמנע מקיום חיוביו המפורשים, ובדין קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום להפעיל את מנגנון מינוי כונס הנכסים שנקבע בהסכם. דומני כי בנסיבות העניין טוב יעשו הצדדים, אם יפעלו בהתאם להצהרותיהם לכל אורך ההליך, ויפנו את מאמציהם לסיום העסקה בהתאם למתווה שנקבע בפסק הדין המוסכם.

12.לאור האמור, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם את הוצאות המשיבים בבקשה זו בסך 3,000 ₪ למשיבים 1-3; 2,000 ₪ למשיבים 4-5, ו-2,000 ₪ למשיבים 6-7.