פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2356/14
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
עו"ד מוטי בניטה
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד משה דורה
2. כונס הנכסים הרשמי
בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים בתיק פש"ר 300-02-12 שניתנה ביום 27.2.2014 על ידי כבוד השופט
י' פרסקי
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב 1:
בעצמו
בשם המשיב 2:
עו"ד שמרית מלמן
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט יעקב פרסקי) מיום 27.2.14, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לביטול הכרזתו כפושט רגל והשיב את ההכרזה על המבקש כפושט רגל שניתנה על ידו ביום 10.4.13 על כנה.
1.
המבקש הינו עורך דין במקצועו. ביום 11.7.12 ניתן על ידי בית משפט קמא צו כינוס לנכסי המבקש בתיק פש"ר 300-02-12 וזאת לבקשת לקוחות שונים של המבקש. במסגרת צו הכינוס מונה המשיב 1 למנהל המיוחד על נכסי המבקש וכן הושת על המבקש תשלום חודשי בסך 1,500 ₪. לאחר שהמבקש לא עמד בהוראות צו הכינוס - לא הפקיד תשלומים חודשיים כפי שנדרש, לא הגיש דו"חות כספיים ולא שיתף פעולה עם המנהל המיוחד, הוכרז המבקש ביום 10.4.13 כפושט רגל. ההכרזה נעשתה בעקבות אי שיתוף פעולה "כרוני" מצד המבקש, אשר לא טרח להגיב לבקשות המנהל המיוחד ולא התייצב לדיונים שקבע בית משפט קמא בעניינו. על ההכרזה כאמור הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה (ע"א 3737/13). לאחר שהוגש הערעור, גיבשו הצדדים, וביניהם גם כונס הנכסים הרשמי, הסדר פשרה אשר קיבל ביום 3.7.13 תוקף של פסק דין על ידי בית משפט זה. במסגרת הסדר הפשרה הסכימו הצדדים כי "הערעור יתקבל באופן שההכרזה על החייב כפושט רגל תבוטל ותכנס לתוקפה רק ביום 20.6.2014, אלא אם כן הביא החייב הצעה להסדר נושים וזו זכתה לרוב הנדרש בפקודה עוד טרם מועד ההכרזה הנ"ל, או שהודיע המנהל המיוחד כי החייב הפר את תנאי ההסדר כמפורט להלן" (סעיף 1 להסדר הפשרה). במסגרת התנאים שנקבעו בהסדר, התחייב המבקש לשלם את חוב הפיגורים שצבר בסך של 18 אלף ₪; לשלם 4,000 ₪ לחודש באופן סדיר לקופת הכינוס החל מיום 20.7.13; להמציא למנהל המיוחד תוך 21 יום דו"חות ומסמכים שונים וכן להתייצב לחקירה בפניו בהתאם למועד שיומצא לו. עוד קבעו הצדדים כי "במידה ולא עמד המבקש באחד התנאים האמורים בהסדר, יוכרז המבקש כפושט רגל מיד עם הודעת המנהל המיוחד לבית המשפט וללא צורך בדיון נוסף".
2.
ביום 12.12.13 הגיש המנהל המיוחד בקשה לבית משפט קמא להשיב את ההכרזה על המבקש כפושט רגל על כנה בשל אי עמידתו בתנאים שנקבעו בהסדר הפשרה. בית משפט קמא ביקש את תגובתו של המבקש לבקשה אך תגובה כאמור לא ניתנה. ביום 22.1.14 נתן בית משפט קמא החלטה במעמד צד אחד וקבע כי החלטתו מיום 10.4.13- בדבר ההכרזה על המבקש כפושט רגל- תיכנס לתוקפה. ביום 26.1.14 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה וטען, בין היתר, כי המנהל המיוחד אינו מאפשר לו לנהל חשבון בנק ולכן נבצר היה ממנו להפקיד את הכספים שהתחייב לקופת הכינוס. בית משפט קמא קבע מועד לדיון במעמד הצדדים ליום 27.2.14 וקיבל את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה עד למועד הדיון. סמוך למועד הדיון הגיש המבקש בקשה לדחיית הדיון בטענה כי עליו להתייצב באותה שעה לדיון בבית המשפט העליון שבו הוא מייצג לקוח. נוכח ההיכרות המוקדמת של בית משפט קמא את התנהלות המבקש בכל הנוגע להתייצבותו לדיונים, נדחתה בקשת המבקש לדחיית הדיון. ביום 27.2.14, ובהיעדר התייצבות מצד המבקש, נתן בית משפט קמא החלטה לפיה המבקש הפר את הסדר הפשרה ועל כן יש להשיב את ההכרזה על היותו פושט רגל על כנה. על מנת לתת שהות למבקש להתארגן ולהגיש הליך מתאים לבית המשפט העליון, אם יחפוץ בכך, עיכב בית משפט קמא את ביצוע ההחלטה עד ליום 31.3.14.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. ביום 30.3.14
הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה וביקשתי את תגובת המשיבים.
3.
בבקשה טען המבקש כי לא יכול היה להגיע לדיון בבית המשפט המחוזי מכיוון שהיה לו דיון של לקוח באותה שעה בבית המשפט העליון. עוד נטען כי המבקש הוא עורך דין במקצועו ולכן יש השלכה רבה על ההכרזה עליו כפושט רגל, הכרזה אשר תפגע בעיסוקו. בכל הנוגע להפרתו את תנאי הסדר הפשרה אשר בגינה השיב בית משפט קמא את ההכרזה על כנה, חוזר המבקש על הטענה כי נבצר ממנו להפקיד את התשלומים לקופת הכינוס מכיוון שהמנהל המיוחד טרם פתח לו חשבון בנק שאליו יוכל להפקיד את הכספים.
4.
דין הבקשה להידחות.
אין מחלוקת כי המבקש אינו משלם את התשלומים שאליהם התחייב בהסדר הפשרה. אמנם בשלושת החודשים הראשונים שלאחר החתימה על ההסדר שילם המבקש את התשלומים בסך 4,000 ₪ להם התחייב בהסכם הפשרה, אך גם תשלומים אלו התקבלו בחלקם לאחר התראות מטעם המנהל המיוחד. מכל מקום מסוף אוקטובר של השנה שעברה, לא הפקיד המבקש כל תשלום נוסף, ולא ברורה נפקות טענתו כי לא נתאפשר לו לפתוח חשבון בנק שאליו יוכל להעביר את התשלומים. כפי ששילם את התשלומים הראשונים, יכול היה המבקש להמשיך לשלם גם את התשלומים שלאחר חודש אוקטובר. בנוסף, המבקש לא טרח להציג דו"חות שוטפים כפי שהתחייב, לא העביר את כל המסמכים שדרש ממנו המנהל המיוחד בחקירה, אינו טורח להגיב לבקשות המנהל המיוחד ומתחמק בסדרתיות מלהגיע לדיונים שנקבעים בעניינו.
בנסיבות אלה, לא נותרה ברירה לבית משפט קמא אלא לפסוק כפי שפסק, מה עוד שהחלטתו התקבלה על פי הסכמת הצדדים בהסדר הפשרה לפיה ככל שהמבקש לא יקיים אי אלו מהתנאים שבהסדר, הוא יוכרז כפושט רגל עם הודעת המנהל המיוחד לבית המשפט וללא צורך בקיום דיון נוסף. יוצא אפוא כי מלכתחילה הסדר הפשרה לא חייב את בית משפט קמא לקבוע מועד לדיון בנוכחות הצדדים. קביעת הדיון הייתה בגדר הזדמנות נוספת למבקש אשר מתווספת לשלל ההזדמנויות שנתן לו בית המשפט והמנהל המיוחד להוכיח את רצינותו. מהסכם הפשרה עולה כי ההכרזה על המבקש כפושט רגל בתאריך 10.4.13 אך הושהתה כדי לאפשר למבקש לשפר את דרכיו,
ולראיה קבעו הצדדים במפורש תאריך שבו תיכנס לתוקפה ההכרזה בשנית (20.6.14), אם יופר ההסדר על ידי המבקש. מכאן, שלא מדובר בהכרזה חדשה על המבקש כפושט רגל אלא בהכרזה אשר הושבה על כנה כתוצאה מהתנהלותו.
5.
על יסוד האמור, הבקשה נדחית. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בהתאם. המבקש ישא בהוצאות המנהל המיוחד וכונס הנכסים בסך 2,000 ₪ כל אחד.
ניתנה היום, ח' באייר התשע"ד (8.5.2014).
ש ו פ ט