רע"א 2394/14 בסו מיכאלשווילי נ. אהרון ספיאשווילי

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי

מרכז (ע"א 53546-06-12, כב' השופטים א' ש' שילה , מ' נד"ב ו- ו' פלאוט ), אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (ת"א 4869-07, כב' סגן הנשיאה השופט י' קינר ), במסגרתו נקבע כי תביעת המבקש התיישנה, ודינה להידחות אף לגופה.

2.

המבקש והמשיב הם גיסים, אשר עלו לישראל מגרוזיה – המשיב בשנת 1979 והמבקש בשנת 1993. סמוך למועד עלייתו של המשיב לישראל, סיכמו השניים כי המבקש יעביר כספים לידי המבקש, על מנת שהמשיב יפקידם עבורו בחשבון בנק בישראל. בתמורה לשירותיו של המשיב, סוכם שיהא רשאי לממן מכספים אלו דירת מגורים וחנות עבורו. לאחר שהמבקש עלה לישראל, נפגשו הצדדים על מנת להגיע ביניהם להסדרה בדבר חובות הדדיים נטענים.

לגרסת המבקש, סוכם בין הצדדים בהסכם המקורי שהמשיב יפקיד את כספי המבקש למשך 25 שנה, דהיינו עד לשנת 2004. בשנת 2001 ביקש המבקש את כספיו מהמשיב, ומשזה דחה את בקשתו, שכר המבקש יועץ מס שחישב את חובו של המשיב כלפי המבקש. לעמדת המבקש, רק בשלב זה קמה לו עילת התביעה. תביעתו הוגשה בשנת 2007, ולכן לא התיישנה. מנגד, לגרסת המשיב סוכם שהמשיב ינהל את כספיו של המבקש עד לעלייתו של המבקש לישראל. לאחר עליית המבקש נפגשו השניים וסגרו את החובות ההדדיים ביניהם, המבקש ביקש ממנו לקרוע את כל המסמכים הרלוונטיים והבטיח למשיב סכום של 30,000$ כבונוס על שירותיו. בשנת 1994 העביר למבקש את יתרת הסכום וסגר את חשבון הבנק. לפיכך, לגישתו התביעה התיישנה.

בית משפט השלום דחה את התביעה משלושה טעמים. הראשון , שוכנע כי הסכומים הושבו במלואם בשנת 1994. השני , התביעה התיישנה הן לפי גרסת המשיב, והן לפי גרסת המבקש עת נדרש בחקירתו הנגדית לפגישה שתוארה על ידי המשיב. לדברי המבקש, פגישה זו נסתיימה ללא הסכמה, ועל כן אף על פי גרסה זו, עילת התביעה קמה לאחר הפגישה בשנת 1994. השלישי , חישוב מחודש של הסכומים השנויים במחלוקת בין הצדדים מוביל למסקנה כי אין המשיב חב כספים למבקש. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מכאן הבקשה שלפניי. נטען בעיקר כי שגה בית המשפט המחוזי, עת דחה על הסף את ערעורו מחמת התיישנות. בא כוח המבקש חזר על גרסתו העובדתית של המבקש, לפיה מירוץ ההתיישנות החל רק בשלהי שנת 2001, לאחר קבלת דו"ח יועץ המס ששכר המבקש.

3.

עיינתי בחומר שהונח לפניי, אשר כלל את הבקשה ופסקי הדין מושא הבקשה בלבד. עולה ממנו כי, לאחר בחינת הראיות ושמיעת עדויות הצדדים, העדיף בית משפט השלום את גרסת המשיב על פני גרסת המבקש. קביעה זו התבססה בין היתר על תצהיר אישתו של המבקש, על העדר אזכור הפגישה המתוארת משנת 1994 על ידי המבקש עד אשר נדרש לכך מפורשות במסגרת חקירתו הנגדית, על מסירת מספר גרסאות שונות באשר לפגישה שתוארה, על העברת הסכום של 30,000$ לאחר הפגישה שתאמה את גרסת המשיב ועל ההיגיון התומך במסקנה שהמבקש לא נדרש לשירותי המשיב לאחר עלייתו לישראל.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט. לא מצאתי לפניי עילה להתערב בממצאים עובדתיים אלו, בקביעות המהימנות ובמסקנה המשפטית המתבקשת מהם. יודגש כי בא כוח המבקש טען אך כנגד הקביעה כי התביעה התיישנה, ולא כנגד קביעת בית משפט השלום לגופם של דברים – הן הקביעה כי ההסכם לא היה ל-25 שנים, הן שבשנת 1994 הסדירו הצדדים את הסוגיות הכספיות והן כי חישוב הסכומים הנטענים מוביל לדחיית התביעה. בא כוח המבקש טען בבקשה כי התביעה לא התיישנה, וזאת על סמך הפניה לסעיפים שונים בחוק ההתיישנות ופסיקה בהתאם. ואולם, המשוכה המשפטית נשענת על התשתית העובדתית שנקבעה. לאמור, לא ניתן לבחון את טענת ההתיישנות על סמך גרסת המבקש. משזו נדחתה על ידי בית משפט השלום, נגזרת מכך המסקנה כי התביעה התיישנה. אחרון יוזכר כי עסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, והבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב – אין צו להוצאות.