החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 2399/98 אריה בן ישראל נ. ניב עמית

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · רשות ערעור שניבקשת רשות ערעור שני על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית משפט השלום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשה לרשות ערעור שני על פסק דין של בית המשפט המחוזי שביטל פסיקת בית משפט השלום, שקבעה כי הצדדים התקשרו בהסכם מחייב. בית המשפט העליון קבע כי לא עולה משאלה עקרונית החורגת מעניין הצדדים ולכן לא מתקיימת הצדקה למתן רשות ערעור שני. הבקשה נדחתה.

העובדות

המבקש תבע את המשיב על פי הסכם לתשלום סכום של 88,000 ש"ח. המשיב טען כי ההסכם שנחתם על ידו הוא שלב במשא ומתן שלא השתכלל לחוזה מחייב. בית משפט השלום קבע כי התקיימה גמירות דעת וחייב את המשיב, אך בית המשפט המחוזי הפך את התוצאה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם התקיימה גמירות דעת של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב?
  2. 2.האם בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור, היה רשאי להתערב בממצאי העובדה של הערכאה הדיונית?
  3. 3.האם מתקיימת הצדקה למתן רשות לערעור שני?

הלכות

  1. 1

    לא מתקיימת הצדקה למתן רשות לערעור שני כאשר אין בפסקי הדין שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים

    ״לא עולה מהם כל שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים עצמם״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור שני
  • גמירות דעת
  • חוזה מחייב
  • משא ומתן
  • ערכאת ערעור
  • התערבות בממצאי עובדה
  • הצדקה למתן רשות לערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

רע"א

2399/98

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המבקש

:

אריה

בן ישראל

נגד

המשיב

:

ניב

עמית

בקשת רשות

ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי

בת"א-יפו בע"א 1202/96 מיום 4.3.98

שניתן

על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי,

ד'

בר-אופיר, ה' אחיטוב

בשם

המבקש: עו"ד עפר וילנקו

החלטה

1.המבקש הגיש תביעה כנגד המשיב בהסתמך על הסכם שלטענתו נכרת ביניהם, ולפיו היה על המשיב לשלם לו סכום של 88,000 ש"ח. טענת ההגנה המרכזית של המשיב היתה שההסכם הנושא את חתימתו בלבד הוא אינו אלא שלב במהלך המשא ומתן שלא השתכלל לכדי חוזה מחייב. וזאת משום שלא התקיימה גמירות דעת של שני הצדדים להתקשר בהסכם זה כחוזה מחייב. בית משפט השלום, בהסתמך על מכלול הראיות שהיו לפניו, דחה טענה זו וקבע שמהעובדות עולה גמירות דעתם של הצדדים. לפיכך זכה המבקש בתביעתו והמשיב חוייב בתשלום סכום התביעה. בבית המשפט המחוזי נהפכה תוצאה זו. בית המשפט התערב במסקנותיה של הערכאה קמא, וקבע שמהעובדות שהוכחו עולה כי הצדדים לא ראו את ההסכם כחוזה מחייב, וכי לא התקיים יסוד גמירות הדעת.

2.המבקש טוען כי הקביעה שלא התקיים יסוד גמירות הדעת היא מוטעית. עוד הוא טוען, שבית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור, צריך היה להמנע מהתערבות בממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה. התערבות זו היתה, לטענת המבקש, התערבות בממצאי העובדה ובהערכת המהימנות, ולא בתהליך הסקת המסקנות מהממצאים.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות קמא הגעתי למסקנה כי לא עולה מהם כל שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים עצמם. לפיכך, לפי ההלכה של בית משפט זה (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), לא מתקיימת הצדקה למתן רשות לערעור שני.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח באייר התשנ"ח

(24.5.98).

ה

נ ש י א

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

98023990.

A01

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עא 1202/96

הלכות

  1. 1לא מתקיימת הצדקה למתן רשות לערעור שני כאשר אין בפסקי הדין שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים