רע"א 2401/10 מלוב 2002 בע"מ נ. תרבות בשר בע"מ

1.

המבקשת, חברת "מלוב 2002 בע"מ" (להלן: מלוב) הגישה נגד משיבה 1, חברת "תרבות הבשר בע"מ", תובענה שטרית בגין חילול שיקים שמסרה האחרונה בתמורה לסחורה שנרכשה ממלוב. במסגרת הליך זה, הוטלו עיקולים זמניים על כספים שנתפסו לזכות מלוב אצל המחזיקים ובסופו של דבר ניתן ניתן פסק דין לזכותה של מלוב. ביני לביני התברר למלוב, מפי המחזיקים, כי הוטלו עיקולים נוספים על הכספים המעוקלים אצלם. זאת, בגין שני תיקי הוצאה לפועל שנפתחו בלשכת ההוצל"פ בנצרת על-ידי אברהם סוהיל, הוא המשיב 3 בבקשה שלפניי (להלן: סוהיל). סוהיל שימש כמנהל הכספים של משיבה 1, והשיקים נשוא תיקי הוצל"פ נמסרו לו על-ידי המשיבות 1 ו-2 בבקשה שלפניי. מדובר בשתי חברות המנוהלות בידי אחד, סולוח עימאד (להלן: סולוח). סולוח הוא הבעלים של מחצית הון המניות במשיבה 1 והבעלים הבלעדי של מניות המשיבה 2. על רקע זה הגישה מלוב לבית משפט השלום בחיפה המרצת פתיחה, בגדרה היא עתרה להכריז כי זכותה בכספים שנתפסו במסגרת עיקולים שהטילה, עדיפה על זכותו של סוהיל. מלוב טענה, כי סוהיל משך והציג לפירעון שיקים של משיבות 1 ו-2 בכוונה לנשלה מכספים שתפסה בעיקול. מלוב טענה כי סוהיל פעל לצורך כך בקנוניה עם סולוח. להשקפתה, ניסיון זה מצא את ביטויו, בין היתר, בבקשה משותפת שהגישו סוהיל ומשיבה 1 להורות על מימוש הכספים שעוקלו אצל המחזיקים, תוך קידום האינטרסים של סוהיל. משיבות 1 ו-2 לא התגוננו בפני המרצת הפתיחה, אולם סוהיל נהג אחרת, ובתצהירו הוא טען כי משיבה 1 חבה לו סכומי כסף משמעותי בגין משכורות שלא שולמו לו. סוהיל הוסיף וטען, כי משגילה כי אין סיכוי לפרוע ולהסדיר את החובות כלפיו, הוא נקט בהליכים למימוש זכויותיו.

2.

בית משפט השלום דחה את המרצת הפתיחה, ובתוך כך הוא קבע, על יסוד הראיות והעדויות שהובאו בפניו, כי סוהיל היה מוסמך לחתום על השיקים של משיבה 1 וכי תביעתו של סוהיל איננה הליך סרק, אלא תוצאה של סכסוך שנתגלע בינו לבין משיבה 1. עוד קבע בית המשפט, כי נוכח כך שמלוב ייחסה לסוהיל מעשי מרמה ועבירות פליליות

הנטל המוטל עליה להוכיח טענות אלה הוא גבוה מן הנטל הרגיל

בהליכים אזרחיים (עמ' 3 לפסק הדין). "הנה כי-כן" – סיכם בית משפט השלום את מסקנותיו, "הגם שמלכתחילה ניתן היה להעלות חשדות למקרא המרצת הפתיחה, מכלול הנתונים... שכנעני שמלוב לא הרימה את הנטל המצדיק את הסעד הנדרש" (עמ' 5 לפסק הדין). בית המשפט הורה – על יסוד ההנחה כי קיימים פסקי דין הן בתביעת מלוב הן בתביעתו של סוהיל – כי המחזיקים ישלמו את הכספים בהתאם ליחס החובות הפסוקים בפסקי הדין האמורים. ערעור על פסק הדין שהגישה מלוב לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה, לאחר שבית המשפט מצא כי אין עילה להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בידי בית משפט השלום או במסקנות שהוסקו מהם; וכי מלוב לא עמדה בנטל להוכיח את המרמה שייחסה לסוהיל ולמשיבה 2.

3.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה נטען, בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו כולל כל נימוק פרט להחלטתו שלא להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בידי בית משפט השלום. בכך, לעמדת המבקשת, נשללה ממנה זכות הערעור שלה. עוד טוענת המבקשת, כי בניגוד לקביעותיהן של הערכאות הקודמות, לא היה עליה לעמוד בנטל המוגבר של טענת המרמה, וכל שהיה עליה להוכיח הוא כי השיקים שהוגשו על-ידי סוהיל לביצוע בלשכת ההוצל"פ בנצרת, אינם יכולים לשלול את זכויותיה שלה ועובדות אלו אכן הוכחו על-ידה.

4.

לא אוכל להיעתר לבקשה. הלכה היא, כי רשות ערעור תינתן מקום בו מעלה הבקשה שאלה כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ומצדיקה ליבון נוסף בגלגול שלישי. הבקשה שלפני איננה מעוררת שאלות מעין אלה. הכלל לפיו ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות אלא במקרים חריגים הוא כלל מקובל וידוע. בית המשפט המחוזי התרשם כי חריגים אלה אינם מתקיימים בענייננו, ובהינתן קביעה זו, לא ניתן לקבל את הטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ללא הנמקה. טענתה האחרת של המבקשת מבוססת על ניתוח של הראיות שהוגשו לערכאות דלמטה. דא עקא, שערעור בגלגול שלישי איננו הזירה ההולמת לבירורה של טענה זו, וכך הוא גם באשר לטענות אחרות המועלות בבקשה.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית. ממילא נדחית עימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תגובה אין אני עושה צו להוצאות.