רע"א 2420/02 רחל מזור נ. מדינת ישראל

1.הרקע לבקשות רשות הערעור קשור בחלקת קרקע במרכז אשקלון המצויה בבעלות המדינה. על פי פסיקה חלוטה של בית משפט, המבקש 2 מחזיק בה כמסיג גבול, ומזה שנים מנהלת המדינה הליכים לפנותו מהמקום. בת.א. 2257/69 (בית משפט שלום אשקלון) ניתן פסק דין ב- 16.6.70 בו נקבע כי למבקש אין זכויות בקרקע (חלקה 1 גוש 1210 וחלקות 14-13 בגוש 1209 באשקלון) ועליו לפנותן. פסק הדין הועבר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בשנת 1989 הוגשה תביעה נוספת על ידי המדינה לפינויו של המבקש משטחים נוספים אליהם פלש. בשנת 1997 ניתן פסק דין בת.א. 2303/89 (בית משפט שלום באשדוד) ונקבע בו כי המבקש פלש גם לחלקות הנוספות והוא נדרש לפנותן. ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. פסק הדין הועבר לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל, אך המבקש הגיש בקשות שונות לראש ההוצאה לפועל כדי לעכב את הפינוי וצירף את אשתו כמבקשת. ערעורים על החלטות ההוצאה לפועל הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים. המבקשים מנהלים גם הליכים משפטיים נוספים בגין אותן חלקות שלגביהן ישנם כבר פסקי דין חלוטים.

בהמרצות הפתיחה נשוא בקשה זו מבקשים בני הזוג סעדים הצהרתיים בדבר זכויותיהם בחלקת הקרקע לגביה נפסק כבר בבית משפט השלום באשדוד כי אין להם זכויות כלשהם.

2.במסגרת המרצות הפתיחה האמורות נתבקש בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פינוי השטח על ידי המבקשים. אשר למבקש, החליט בית משפט קמא לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני הן על סמך הודעת המבקש כי הוא מוכן לפנות את הקרקע, והן על יסוד פסק הדין החלוט אשר קבע כי אין לו כל זכויות במקרקעין. אשר לבקשה זהה של המבקשת החליט בית משפט קמא, בהסכמת המשיב, לסייג את החלטתו הקודמת ולהותיר צו מניעה מסוייג לטובת המבקשת ביחס ל2- דונם מהקרקע, והורה לפנות את יתרת השטח.

על החלטות ביניים אלה הוגשו בקשות רשות הערעור. הבקשות כוללות טענות מטענות שונות שהסתום גובר בהם על הנגלה, ולא קל לרדת לסופן. נתתי דעתי לרקע הענין כולו ולנסיבות שעל יסודן ניתנו ההחלטות נשוא הבקשות, ולא מצאתי כל עילה ליתן את הרשות המבוקשת. המדובר הוא במקרקעין לגביהם קיים פסק דין חלוט הקובע את העדר זכויותיהם של המבקשים להחזיקם. אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לסרב למתן צו מניעה זמני על רקע המצב המשפטי הקיים בעקבות פסק הדין, ואך חסד עשה עם המבקשת בסייגו את חובת פינוייה המיידי מהמקום בהיתר להמשיך ולהחזיק לפי שעה ב2- דונם מהמקרקעין.

לאור האמור, בקשות רשות הערעור נדחות. הסעד הארעי שניתן בהחלטתי מיום 12.4.02 מבוטל. המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשות בסך כולל של 7,000 ש"ח.