רע"א 2421/09 רוחמה עוזרי נ. בית רפואה "מעייני הישועה"

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטים א' קובו

מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק ), שבו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום שחייב אותם לפצות את המבקשת בגין רשלנות רפואית.

ביום 11.5.2002 אושפזה המבקשת אצל המשיב 1 לקראת לידה צפויה. בשעה 00:55 בליל ה-12.5.2002 נולדה למבקשת בת בריאה. בביקורת חלל הרחם שנערכה למבקשת על ידי המשיב 2 – הרופא המיילד שטיפל בה – לאחר הלידה, נמצא הענף הצווארי של עורק הרחם קרוע ונתפר על ידי המשיב 2. בהמשך הלילה החמיר מצבה של המבקשת, היא נכנסה למצב של הלם והתגלתה המטומה נרחבת בחלל רחמה. המבקשת הובלה לניתוח שבמהלכו התגלה קרע נרחב ברחמה ובוצעה כריתה תת-שלמה של הרחם. לאחר החמרה נוספת במצבה של המבקשת התבצע ניתוח נוסף שבמהלכו נכרת הרחם בשלמותו.

2.

המבקשת תבעה את המשיבים בבית משפט השלום בתל-אביב בגין רשלנות רפואית. לדבריה, התרשלותם של המשיבים התבטאה בשלוש נקודות שונות במהלך הטיפול – תהליך יילוד אגרסיבי שגרם לקרעים, אי ביצוע ניתוח קיסרי לאחר שהתגלתה מצוקה עוברית ואי איתור הקרעים בזמן. בית המשפט הצביע על נזקים ראייתיים שנגרמו למשיבה עקב היעדר תיעוד של שלבים שונים במהלך הלידה, אשר השפיעו בעיקר על בירור השאלה אם הלידה הייתה "לידה חטופה" ואם היה צורך בניתוח קיסרי. לאחר שדן בטענות הצדדים דחה בית משפט השלום את טענותיה של המבקשת לעניין התרשלות המשיבים במהלך הלידה אך קיבל את הטענה כי אי גילוי הקרעים בזמן מהווה התרשלות מצד המשיבים. בית משפט השלום קבע כי המשיבים לא הצליחו להוכיח כי אין קשר קשר סיבתי בין ההתרשלות לכריתת הרחם, וכי לולא ההתרשלות "ייתכן שהיקף הנזק היה נמנע ו/או קטן וגם סכנת החיים בה היתה התובעת סביר שהיתה נמנעת". בהתאם לכך פסק בית משפט השלום למבקשת, בפסק דין משלים בשאלת הנזק, סכום של 492,502 ש"ח שאליו התווסף שכר טרחת עורך דין בסכום של 100,000 ש"ח. מרבית סכום הפיצוי היה בגין ראש הנזק של כאב וסבל, ובפרט בשל הפגיעה שנגרמה למבקשת עקב היעדר היכולת להביא צאצאים נוספים לעולם. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו של בית משפט השלום לגבי התרשלות המשיבים באבחון הקרעים, אך שלל את קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנזק של כריתת הרחם. לשיטתו של בית המשפט המחוזי לא היה מקום להעביר את נטל ההוכחה למשיבים בשאלת הקשר הסיבתי וגם לגופו של עניין הוכח כי קשר סיבתי אינו מתקיים בנסיבות העניין. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי מחוות הדעת של המומחים הרפואיים ומקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום עצמו ניתן להסיק שגם אם היו מתגלים הקרעים בזמן

היה צורך בכריתה מלאה של הרחם. לאור זאת קבע בית המשפט המחוזי כי הנזק שנגרם למבקשת הוא אך ורק נזק בלתי ממוני בגין אי גילוי הקרעים במועד. בית המשפט המחוזי העמיד את הפיצוי על סכום של 100,000 ש"ח, סכום שלדבריו הוערך "על הצד הגבוה " (ההדגשה במקור).

3.

המבקשת טוענת כי יש להשיב על כנו את פסק הדין של בית משפט השלום. לטענתה, בית המשפט המחוזי שגה בפרשנות פסק דינו של בית משפט השלום. בית משפט השלום, כך היא טוענת, קבע כי המשיבים התרשלו גם באי ביצוע ניתוח קיסרי ובאי גילוי ההמטומה שנגרמה לה במשך שלוש שעות, וכי המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה שהועבר אליהם בשל הנזק הראייתי שגרמו. עוד טוענת המבקשת כי המשיבים לא הוכיחו שאין קשר סיבתי בין הגילוי המאוחר לבין הנזק. לבסוף, טוענת המבקשת כי גם אם קביעתו של בית המשפט המחוזי בשאלת האחריות נותרת על כנה יש להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק לזכותה.

4.

דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או כללית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". מעבר לצריך אציין גם כי בית המשפט המחוזי, בפסק דין מנומק וברור שניתן לאחר בחינה יסודית של חומר הראיות ושל פסק הדין של בית משפט השלום, הגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין ההתרשלות בגילוי המאוחר של הקרעים לבין כריתת הרחם. לא מצאתי בטענותיה של המשיבה טעם מבורר לשנות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי שהתקבלה, כאמור, על סמך חוות דעתם של המומחים מטעם הצדדים (ובכלל זה גם המומחה מטעם המבקשת) ועל סמך פסק דינו של בית משפט השלום אשר ציטט בהסכמה את עמדתו של פרופסר פייזר לגבי היעדרו של קשר סיבתי בענייננו. בנוסף, גם אם אקבל את טענתה של המבקשת כי בית משפט השלום קבע בפסק דינו שהמשיבים התרשלו באי ביצוע ניתוח קיסרי עקב מצוקה עוברית (יש לציין כי חוסר בהירותו של פסק הדין מקשה על קביעה חד משמעית בעניין זה), לא שוכנעתי כי יש עילה לשנות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי. שכן, גם אם המשיבים אכן התרשלו בעניין זה, הרי שלא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין ההתרשלות לבין הנזק. הטענה בדבר הצורך בקיומו של ניתוח קיסרי נוגעת למצוקה עוברית שהתקיימה לטענת המבקשת, ואילו הנזק שנגרם בפועל הוא כריתת הרחם עקב סיבוכים שאינם קשורים כלל וכלל למצוקה העוברית. לא מצאתי עילה להתערבות גם בסכום הפיצוי שפסק בית המשפט המחוזי שהוא סביר, בנסיבות העניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.