פרטי ההליך
החלטה בתיק רע"א 2424/22
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 2424/22
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשים:
שרינה יהודה ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. טי.אל.אקוויטי בע"מ
2. פרנקל אספקטס בע"מ
3. אמ.אס.פי ישראל שיווק ויזמות
בע"מ
4. יצחק פרנקל
5. לימור ריכטר
6. משרד עורכי דין גלעד שר ושות'
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום
11.11.2020 בתיק א 008628-06-18
בשם המבקשים:
עו"ד ארנון גרפי
בשם המשיבים 5-1:
עו"ד אבי שרף
בשם המשיב 6:
עו"ד דרור זמיר; עו"ד הדס
אדלר
החלטה
1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת איריס לושי-עבודי) בת"א 8628-06-18 מיום 11.11.2020, במסגרתה לא התיר בית המשפט הרחבת חזית שהתבקשה להבנתו על ידי המבקשים. יצוין כי בקשת רשות הערעור הוגשה רק ביום 7.4.2022 לאור משא ומתן לפשרה שהתנהל בין הצדדים, וכי גם הדיון בבקשה זו התעכב בשל משא ומתן זה.
2.עניינו של ההליך קמא הוא בתביעת המבקשים לביטול הסכמים אשר נכרתו בינם לבין המשיבים 5-1 בקשר לקרקע המצויה בתחומי המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (להלן: הקרקע). על פי הנטען, המשיבים 5-1 שכנעו את המבקשים להתקשר בהסכמים האמורים תוך הצגת מצגי שווא, ולמצער אי גילוי, על אודות ההיתכנות כי ייעודה של הקרקע ישונה למטרת מגורים.
3.בהחלטתו מיום 11.11.2020, סבר בית משפט קמא כי טענות המבקשים בכתב התשובה שהוגש מטעמם שונות במקצת מאלו שהוצגו בכתב תביעתם, ובפרט כי המבקשים העלו טענה חדשה שלפיה "[המשיבים] היו צריכים להסביר להם כי מדובר בקרקע שמיועדת לנוף כפרי פתוח ולא לחקלאות וכי יש הבדל בין השניים, וכי לכך נפקות בשל כך שקרקע המוגדרת ליעוד של נוף פתוח, לא ניתן בכלל להפשיר" (פרוטוקול דיון 11.11.2020, עמ' 3 ש' 35-33).
4.עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובות ובתגובה מלמד כי מקורה של ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור הוא באי הבנה. המבקשים מבהירים בבקשתם כי לא טענו בעבר, ואין הם טוענים גם עתה, כי ייעוד הקרקע בתכנית המתאר המחוזית הרלוונטית (תמ"מ 6. להלן: התמ"מ) הוא "נוף כפרי פתוח", בשונה מייעוד "חקלאי". טענתם הייתה ונותרה כי היות והקרקע יועדה בסעיף 6.2 של התמ"מ ל"אזור חקלאי/נוף כפר פתוח", ובהינתן מכלול השיקולים התכנוניים הרלוונטיים, ובהם האמור בתכנית המתאר הארצית 35 "תוכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור", מצגי המשיבים 5-1 ביחס לסיכוי של הפשרת הקרקע למגורים היו מצגים מטעים. ודוק, המבקשים אינם כופרים בכך שבעת ההתקשרות בהסכמים הקרקע הוצגה להם כקרקע חקלאית, אשר לא ניתן עדיין לבנות עליה למטרת מגורים. טענתם היא שמכלול הנתונים ביחס למצבה התכנוני של הקרקע בעת הרלוונטית היה כזה ששינוי ייעוד למגורים בעתיד הנראה לעין לא היה על הפרק, וכי מידע זה, שהיה ברור וגלוי למשיבים 5-1, לא נמסר להם. טענות אלה נטענו במפורש בסעיף 22 לכתב התביעה, וגם אם כתב התשובה מרחיב בהן במידה כזו או אחרת, אין בכך כדי להוות שינוי חזית. למותר לציין, כי אינני מביע כל עמדה לגופן של טענות אלה.
5.דומה כי לאור חילופי דברים בין בא-כוח המבקשים לבין בית משפט קמא במהלך הדיון ביום 11.11.2020, מהם ניתן היה להבין כאילו בא-כוח המבקשים טוען כי לקרקע ייעוד של "נוף כפרי פתוח" (להבדיל מייעוד "חקלאי"), מצא בית המשפט לנכון להבהיר את שהבהיר בהחלטתו (ראו פרוטוקול דיון 11.11.2020, עמוד 3 שורות 22-3). ואולם, משחודדו טיעוני המבקשים במסגרת בקשת רשות הערעור, מתברר כי לא היה צורך בהחלטה, וממילא אין לה כל נפקות להמשך ההליך.
6.בכך מתמצה הדיון בבקשת רשות הערעור. במכלול הנסיבות, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ג בחשון התשפ"ג (17.11.2022).
ש ו פ ט