רע"א 2427/10 פלוני נ. ראובן שקד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי ), שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' דגן ), אשר קבע כי לעת הזו לא יועבר הדיון בתביעת המבקש לבית המשפט המחוזי.

1.

הורתה של הבקשה בתביעה שהגיש המבקש, שהינו קטין, לבית משפט השלום בחיפה בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 16.1.2008. ביום 1.9.2009 הורה בית משפט השלום על מינויים של מומחה בתחום הנוירולוגי ושל מומחה בתחום רפואת העיניים מטעמו של בית המשפט. כן הנחה בית המשפט את המומחה הנוירולוגי לחוות דעתו באשר לשאלה האם יש צורך במינוי מומחה נוסף מטעמו של בית המשפט. בחוות דעתו קבע המומחה בתחום רפואת העיניים כי למבקש נכות צמיתה בשיעור של 40%. לעומתו, קבע המומחה הנוירולוגי בחוות דעתו כי טרם בשלה השעה לקביעת נכות לצמיתות, וכי זו תיבחן רק לאחר שהמבקש יעבור תהליך שיקומי שייארך כשנתיים. בנוסף, קבע המומחה הנוירולוגי שיעורי נכות זמניים ביחס לפגיעות השונות, ובסה"כ נקבע למבקש שיעור נכות זמנית משוקלל של 32.5%. לבסוף, קבע המומחה הנוירולוגי כי אין הצדקה למינוי מומחים נוספים.

2.

עם קבלת חוות הדעת הרפואיות האמורות, הגיש המבקש בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי וכן למינוי מומחה שיקומי בעניינו. בהחלטתו מיום 18.2.2010, קבע בית משפט השלום כי אין מקום להיעתר לבקשותיו של המבקש. לעניין הבקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי, עמדתו של בית משפט השלום הייתה כי מהנתונים הרפואיים הידועים נכון לאותה העת, לא נראה כי הסכום הנתבע על-ידי המבקש חורג מגבול סמכותו של בית משפט השלום. למרות האמור, לא שלל בית המשפט כי הבקשה תיבחן בשנית בחלוף שנתיים, וזאת מתוך הנחה שאפשר שעד אז ייקבע למבקש שיעור נכות לצמיתות. באשר לבקשה למינויו של מומחה שיקומי, סבר בית משפט השלום, כי יהיה מקום לשקול בקשה זו רק לאחר שמצבו של המבקש יתייצב וההליך השיקומי יסתיים.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, אך זו נדחתה תוך קביעה כי בית משפט השלום לא קבע מסמרות בעניינים נושא הבקשות, וכי הלכה למעשה, דחה בית משפט השלום את הדיון בבקשות לגופן עד אשר יתייצב מצבו של המבקש. משכך, סבר בית המשפט המחוזי כי החלטתו של בית משפט השלום מצויה בגדר שיקול דעתו כערכאה דיונית, ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו. בקשה זו נדחתה אף היא משלא נמצאה "תשתית חוקית" שתתמוך בה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש כי שגה בית משפט השלום משלא נעתר לבקשתו להעביר את הדיון בעניינו לבית המשפט המחוזי, כך בעיקר נוכח האמור בתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות ) , שלפיו בהתקיים התנאים המנויים בתקנה, רשאי היה הוא לתקן את כתב תביעתו, וזאת אף מבלי ליטול את רשותו של בית המשפט.

5.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שבו מעלה הבקשה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ,

פ"ד לו(3) 123 (1982)). דא עקא, שהמבקש לא הצביע בבקשתו על שאלה משפטית שכזו, שכן לפי קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי, לא נראה שהסכום הנתבע עובר את גבול סמכותו של בית משפט השלום והעניין יישקל מחדש בחלוף תקופה, לאחר התייצבות מצבו של המבקש. מדובר אפוא בקביעה עובדתית קונקרטית ובהחלטה בעלת אופי דיוני, ובכך אין זה מדרכו של בית המשפט להתערב, לא כל שכן במסגרת הליך הנדון בפני ערכאה שלישית (ראו: רע"א 9615/06 קריפלובסקי נ' ישיבת נזר ישראל

מוסדות

תורה (לא פורסם, 4.2.2007); כן השוו: רע"א 2096/05 גזאוי נ' מוחיי-אלדין

ואח ' (לא פורסם, 4.12.2005)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.