פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2429/06
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקש:
בנק הפועלים בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. איילון
חברה לביטוח בע"מ
2. עופרה שפרלינג ,עו"ד
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בחיפה בבש"א 253/06, 496/06 (במסגרת תיק עיקרי א 607/05) מיום
14.2.06 (כבוד השופטת ב' בר-זיו)
בשם המבקש: עו"ד ג'
פרום; עו"ד ע' לוי
בשם המשיבה 1: עו"ד א'
ינובסקי
בשם המשיבה 2: עו"ד ח'
שטיינר
פסק דין
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו) בה נקבע כי על המבקש ליתן גילוי מלא של מסמכים
שגילויים נתבקש על ידי המשיבות, ונדחתה פרשנותו של המבקש בנוגע להיקפו של גילוי
זה.
2. בחודש
דצמבר 2001 הוגש כתב תביעה בבית משפט השלום בחיפה על ידי בני הזוג שילר (להלן -
שילר) כנגד רן הופמן ומשה וינברג (להלן - הופמן ווינברג), כנגד המשיבה 2, כנגד
משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (אשר התמזג מאז לתוך המבקש, וייקרא להלן -
המבקש), כנגד טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ (להלן - טפחות) וכנגד גלינה
מרקוב (להלן - צד ג'). על פי כתב התביעה היו שילר בעלי הזכויות בחלקה עליה היה בנוי
מבנה חד קומתי שכלל שתי דירות. באחת הדירות גרו שילר והשנייה היתה פנויה. ביום
22.6.98 התקשרו שילר בעסקת קומבינציה עם הופמן ווינברג, אשר הציגו עצמם כקבלנים
ויזמים. על פי תנאי העסקה התחייבו הופמן ווינברג לבנות עבור שילר דירה נוספת מעל
לדירה בה התגוררו, לציידה ולאבזרה מעבר לסטנדרט המקובל, וכן לשפץ ולהגדיל את המבנה
הקיים. כן התחייבו הופמן ווינברג לבצע עבודות נוספות בחלקה ולשלם לשילר סכום כסף.
בתמורה היו אמורים הופמן ווינברג לקבל את הדירה הפנויה וכן לבנות לעצמם מעליה דירה
נוספת. המשיבה 2 ערכה את ההסכם עבור שני הצדדים. בהמשך חתמו שילר על מסמכים שונים,
ובהם כתב התחייבות לרישום משכנתה לטובת המבקש על הדירה שהייתה אמורה להיבנות מעל
לדירה הפנויה, וזאת בגין הלוואה בת 450,000 ₪ שתינתן להופמן. בכתב התביעה נטען,
בין היתר, כי קיימת אפשרות שהלוואה זו ניתנה להופמן על סמך הסכם מזויף שהציג הופמן
למבקש, לפיו מכרו שילר להופמן, כביכול, דירה אחרת, שהייתה קיימת בפועל בשעת נטילת
ההלוואה. שילר אף חתמו בשלב כלשהו על בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת צד ג', בעקבות
הסכם מכר לפיו התחייב וינברג למכור לאותו צד ג' את הזכויות בדירה הפנויה. על פי
כתב התביעה, בסופו של דבר קיימו וינברג והופמן חלק מזערי בלבד מהתחייבויותיהם, ואף
בנו בחלקה ללא היתר כדין, ומסרו חזקה בחלק מהמבנה לצד ג'. כתוצאה מכך נקלעו שילר
להליכים משפטיים שונים בוועדות התכנון ובבתי משפט. בין היתר דרש מהם המבקש לפרוע
את החוב על סך 450,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית אותם הלווה להופמן, ולחלופין
דרש כי תירשם לטובתו משכנתה על הנכס נשוא העסקה.
3. במסגרת
הליכי גילוי מסמכים עתר טפחות לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים שהוחזקו על פי הנטען
על ידי המבקש. המבקש התנגד וטען כי המסמכים אינם נוגעים לעסקה נשוא התיק וכי חל
עליהם חיסיון. בהחלטתו מיום 3.7.03 קיבל בית משפט השלום (כבוד השופט ר' סוקול) את
בקשת הגילוי והעיון באופן חלקי. בהחלטה מיום 31.8.03 צמצם בית משפט השלום (כבוד
השופט א' אליקים, אליו הועבר הדיון בתובענה) את היקף העיון באחד המסמכים (תלונה
למשטרה שהוגשה על ידי המבקש בעניין הופמן). בהמשך דחה בית משפט השלום את בקשת
טפחות להחזיר את ההחלטה המקורית על כנה.
4. בשלב
כלשהו הגיש המבקש כתב תביעה שכנגד כנגד נתבעים שונים במסגרתו טען, בין היתר, כי
זכויותיו במקרקעין גוברות על אלו של טפחות. ביום 26.6.03 הותר למבקש לתקן את כתב
התביעה שכנגד ולצרף את המשיבות כנתבעות. בכתב ההגנה שהוגש על ידי המשיבה 2 נטען על
ידה כי לא הייתה מעורבת בהליכי ההלוואה על סך 450,000 ₪ שהלווה המבקש להופמן, וכי
הופמן הציג לפני המבקש מסמכים מזוייפים שלא הייתה לה נגיעה אליהם. המשיבה 2 פנתה
לבא כוח המבקש וביקשה לעיין במסמכים שונים. בהמשך פנתה המשיבה 2 לבית המשפט והגישה
בקשה בנושא, אשר צומצמה על ידה ב"הודעה" מיום 1.9.04. בינתיים הועבר הדיון
בתיק כולו לבית המשפט המחוזי. כשנה לאחר מכן, ביום 31.10.05, קיבל בית המשפט
המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) את הבקשה בגרסתה המצומצמת על פי אותה
"הודעה", והורה על מתן אפשרות למשיבה 2 לעיין במסמכים שפורטו בהחלטתו.
בית המשפט ציין כי "אין ספק כי לאור טענות ההגנה של המבקשת [הכוונה למשיבה 2
- א.ג.], לפיהן ההלוואה ניתנה עקב מעשה התרמית של הופמן וטישלר [הכוונה לעובד של
המבקש שפוטר על ידו - א.ג.] - כל המסמכים המבוקשים רלבנטיים ו'נוגעים לענין
הנדון'". בית המשפט הוסיף כי "העובדה שבעבר פטר בית המשפט את התובע
מהחובה לגלות חלק מהמסמכים המבוקשים אינה רלבנטית בעניינה של המבקשת [המשיבה 2],
מאחר ובמועד ההחלטות הנ"ל טרם צורפה המבקשת [המשיבה 2] כצד להליך - ולבטח
ההחלטות לא ניתנו בעניינה ועל סמך טענותיה". כאן המקום לציין, כי רשימת
המסמכים שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו כללה גם את העתק התלונה שהגיש
המבקש למשטרה "בצירוף המסמכים הרלבנטיים ופרטי התיקים", בעוד שאין חולק
כי בקשתה של המשיבה 2, כפי שצומצמה ב"הודעתה" מיום 1.9.04, התייחסה
ל"העתק תלונה שהוגשה למשטרה בצירוף המסמכים שהוגשו למשטרה
בקשר
למשכנתה ע"ס 450,000 ₪ נשוא התביעה בתיק זה
ומספר התיק
משטרה ובאיזו תחנת משטרה מדובר" [הדגשה אינה במקור]. בית המשפט הורה אפוא,
לכאורה, על מתן אפשרות למשיבה 2 לעיין בהעתק התלונה כולה, בעוד בקשתה של המשיבה 2
התייחסה אך לאותו חלק בתלונה המתייחס למשכנתה על סך 450,000 ₪ נשוא התביעה. המבקש
ביקש כי בית המשפט המחוזי יעיין מחדש בהחלטתו, תוך שביקש מבית המשפט לעיין בעצמו
במסמכים נשוא המחלוקת, אך ביום 16.11.05 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.
5. המבקש
המציא למשיבה 2 מסמכים בהתאם לאופן בו פירש את החלטת בית המשפט מיום 31.10.05.
ביום 5.1.06 פנה בא כוח המשיבות לבית המשפט בבקשה למחוק את כתבי בי הדין מטעם
המבקש, ולחלופין להורות לו למלא אחר החלטת בית המשפט. גם המשיבה 2 עצמה הגישה בקשה
בעניין זה לבית המשפט. ביום 14.2.06 החליט בית המשפט המחוזי, כי "על המשיב
ליתן גילוי מלא של המסמכים הנזכרים בהחלטה מיום 31.10.05 תוך 30 יום". בית
המשפט הוסיף כי "פרשנות המשיב [המבקש - א.ג.] בקשר ל'הודעה המצמצמת' -
נדחית". על החלטה
זו הוגשה הבקשה שלפני.
6.המבקש מעלה בבקשה טענות הנוגעות להחלטה מיום 31.10.05, ואף משיג על הקביעה כי לא מילא אחר החלטה זו. בהקשר זה מתייחס המבקש לפער הלכאורי בין נוסחה של ההחלטה ככל שהיא מתייחסת להעתק התלונה במשטרה בעניינו של הופמן לבין נוסח הבקשה שהוגשה על ידי המשיבה 2 כפי שצומצמה ב"הודעתה" מיום 1.9.04. בהקשר למסמכים הנוגעים לפיטוריו של טישלר מעבודתו אצל המבקש ולמסמכים הנוגעים לשמאי שערך את שומת המקרקעין נשוא המשכנתה השנויה במחלוקת, טוען המבקש כי המציא למשיבות את כל המסמכים שהיו ברשותו.
7.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. במסגרת הבקשה שלפניי אין מקום לטענות המתייחסות להחלטות בית המשפט המחוזי מיום 31.10.05 ומיום 16.11.05, שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור עליהן חלף זה מכבר. עם זאת, בכל הנוגע לפער הלכאורי בין נוסחה של ההחלטה מיום 31.10.05 לבין בקשתה של המשיבה 2 כפי שצומצמה בהודעתה מיום 1.9.04, נראה, כי אין חולק שבית המשפט לא התכוון להעניק למשיבה 2 צו רחב מזה שנתבקש על ידה. יש לפרש אפוא את החלטתו של בית המשפט מיום 31.10.05 כאילו קיבל במלואה את בקשת המשיבה 2 כנוסחה באותה "הודעה", הא ותו לא. השאלה אם קיים חלק נוסף של המסמכים אשר על פי החלטת בית המשפט היה מקום לגלותו למשיבות לא נתבהרה די צורכה. מההחלטה נשוא בקשה זו עולה, כי בית המשפט סבר שהתשובה לשאלה זו היא חיובית. הערעור מתקבל אפוא במובן זה, שעל בית המשפט לעיין במסמכים נשוא המחלוקת ולקבוע, באופן ספציפי, איזה חלק נוסף של המסמכים - אם בכלל - על המבקש למסור לעיונן של המשיבות.
8.הערעור מתקבל בחלקו כאמור בפסקה 7. אין צו להוצאות.
ניתן היום א' בסיון תשס"ו
(28.5.06).
ש ו פ ט