רע"א 2435/97 מרזיט בע"מ נ. היפר הום סנטר בע"מ

1.המבקשת, מרזיט בע"מ (להלן - "מרזיט") חכרה מאת המשיבה מס' 3 , מדינת ישראל (להלן - "המדינה") שטחי קרקע מסויימים באזור בני ברק (להלן - "המקרקעין"). יצויין כי המשיבה מס' 2 , רשות הנמלים והרכבות (להלן - "הרשות") טוענת כי זכויותיה של המדינה במקרקעין עברו לידיה, אולם ענין זה אינו צריך להכרעה במחלוקת שלפנינו. מרזיט השכירה למשיבה מס' 1, היפר הום סנטר בע"מ (להלן - "הום סנטר"), שטחי קרקע ומבנים מתוך המקרקעין ולמעט תקופות קצרות, שבהן ידובר להלן, היא גובה דמי שכירות חודשיים עבור השכירות.

הרשות והמדינה הגישו תביעות לפינוי ולסילוק יד נגד מרזיט בבית משפט השלום בתל אביב יפו. בעקבות תביעות אלה הגישה הום סנטר לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בקשה על דרך של טען ביניים להורות לה למי מבעלות הדין האחרות עליה לשלם את דמי השכירות. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 28.5.96 , עיכב את ההליכים בבקשה "עד לגמר הדיון ומתן פס"ד בבית משפט השלום". עוד הורה כי החל ביום 1.7.96 תהיה מרזיט זכאית לגבות את דמי השכירות "רק אם תעמיד מולם ערבות בנקאית או אחרת להנחת דעת ב"כ המדינה (ובהעדר הסכמה יקבע ביהמ"ש אם די בערבות שהוצעה)"; זאת, על מנת להבטיח את תשלום דמי השכירות לידי הרשות, אם תימצא זכאית להם בתום הדיון בבית משפט השלום. עוד הורה כי עד הפקדת הערבות תפקיד הום סנטר את דמי השכירות בקופת בית המשפט.

רק ביום 9.4.97 נודע למרזיט, לפי הודעה שקיבלה מהום סנטר, על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 28.5.96 וביום 16.4.97 הגישה בקשה להרשות לה לערער על ההחלטה. בקשתה לעכב את ביצוע ההחלטה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 8.5.97 ולפיכך חזרה וביקשה, במסגרת בקשת הרשות לערער, לעכב את הביצוע. ביום 28.5.97 הורתה חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן להום סנטר, הרשות והמדינה, להשיב על הבקשה האחרונה. כן הורתה לעכב את הביצוע עד להחלטה בענין זה. האחרונות השיבו על הבקשה לעכב את הביצוע ומרזיט הוסיפה והשיבה על תשובותיהן.

לא למותר לציין כי מחמת האיחור בהמצאת החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי - מיום 28.5.96 - לבעלות הדין, כאמור לעיל, המשיכה הום סנטר לשלם את דמי השכירות למרזיט, ומשנודע לה דבר ההחלטה הפקידה אותם בקופת בית המשפט. אולם, בשל צו עיכוב הביצוע שניתן, כאמור, בבית משפט זה ביום 28.5.97, חזרה לשלמם לידי מרזיט.

2.מרזיט העלתה טענות מטענות שונות נגד החלטותיו של בית המשפט המחוזי שהעיקרית שבהן היא שאין בכוחה להפקיד את הערבות ולפיכך תפקיד הום סנטר את דמי השכירות בקופת בית המשפט. הואיל ודמי השכירות משועבדים לבנק לפרעון הלוואה מובטחת במשכנתא שקיבלה ממנו, וזה לא יקבל את הכספים, יגרום הדבר להתמוטטותה. עוד טענה שבכספי ההלוואה הקימה מבנים שבתום תקופת החכירה יהיו לקניינה של המדינה. לפיכך אין למדינה לחשוש לדמי השכירות שיחזרו אליה בדרך זאת.

אינני רואה צורך להכנס לדיון מפורט בטענותיהן ההדדיות של מרזיט ושל הרשות והמדינה. בית המשפט המחוזי מצא דרך נאותה לאזן בין השיקולים השונים והסותרים על ידי כך שהורה להום סנטר להמשיך ולשלם את דמי השכירות לידי מרזיט, אולם התנה את התשלום בכך שמרזיט תפקיד "ערבות בנקאית או אחרת ", שתהיה מוסכמת על באי כוח בעלי הדין, או תיקבע על ידי בית המשפט, אם לא תושג הסכמה. בהחלטתו האחרונה הוסיף והבהיר את דבריו בקובעו שמרזיט אינה חייבת להפקיד ערבות בנקאית והיא רשאית להציע "כל ערבות אחרת ובלבד שתהיה להנחת דעת ב"כ המדינה וביהמ"ש". בהתחשב בנסיבות שתוארו מהוות החלטותיו איזון ראוי שאין להתערב בו.

יתר על כן, כפי שמשתמע מטיעוני בעלות הדין לא מיצתה מרזיט את הדרך שפתח לה בית המשפט, לא פנתה אליו בבקשה לקבוע את הערבות ולא ניסתה כלל להגיע לפתרון הולם שיהיה בכוחה לעמוד בו, אלא עמדה על טיעונה העקרוני. אכן, בית המשפט קבע שהערבות מיועדת להבטיח את הכספים מיום הגשתו של טען הביניים - 2.5.94 - אולם, כפי שהדגיש, לא התכוון לערבות בנקאית דווקא, אלא ל"בטוחה מינימלית". ככל שהבנתי את החלטתו אף לא התכוון לערבות שהסכום הנקוב בה הוא כסכום דמי השכירות ששולמו במלואם. ניתן לשער שבדיון זה גם יובאו בחשבון שיקולים כמו הזמן הרב שחלף עד שהחליטו הרשות והמדינה לנקוט בהליכים וכן חוסר המעש שלהן בתקופה הממושכת שחלפה מיום מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי עד שנתגלתה. עוד יש להעיר כי המשך הדיון בבית משפט השלום קבוע לקדם משפט ליום 6.10.97 ויש יסוד לתקווה שלא תחלוף תקופה ארוכה מדי עד לסיומו. גם דבר זה יובא, מן הסתם, בחשבון. ראוי, אפוא, שמרזיט תפעל לפי הנחיותיו של בית המשפט המחוזי ואם לא תוכל לעמוד במה שיוטל עליה תהיה רשאית, כמובן, להשיג על כך.

3.לפיכך אני דוחה את הבקשה להרשות ערעור וממילא את הבקשה לעכב את הביצוע.

הוצאות הדיון בבקשות בסך 5000 ש"ח יחולו לפי תוצאות הדיון בבקשה לטען ביניים.