רע"א 2437/16 רונן בר שירה נ. נעמן מכלוף

1.

המבקשים והמשיב הם שכנים המתגוררים באותו בניין. במהלך שנת 2006 ניהלו המבקש 1 (להלן: המבקש ) והמשיב דין ודברים בנוגע להשקעה אפשרית של המשיב בעסקה שקידם המבקש לרכישת קניון "אביה" בבאר שבע, ולבסוף הסכימו על מתווה מסוים להשקעה ולרכישת הקניון. המשיב העביר סכומי כסף למבקש, חלקם הופקדו בחשבון הבנק של אשת המבקש, המבקשת 2 (להלן: המבקשת ), לבקשת המבקש . לאחר זמן מה התגלעה מחלוקת בין הצדדים, והמשיב הגיש תביעה לבית משפט השלום להשבת הסכומים שהעביר למבקשים (300,000 ₪ לטענתו) ולפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו. התביעה הועמדה על סך של 370,000 ₪. המבקש הודה כי המשיב העביר לו סך של 120,000 ₪, וטען כי השיב לו 40,000 ₪ מתוכם ואילו הסכום הנותר (80,000 ₪) שימש "שכר עבודה", גמול עבור טיפול המבקש בתנאי הפרישה של המשיב מחברת "תנובה".

2.

בית משפט השלום, לאחר שהתרשם מהעדים ומהמסמכים השונים, קבע כי המשיב הוכיח שהעביר למבקשים סך של 133,576 ₪ בלבד, מתוכם שולם בהמחאות לחשבונה של המבקשת סך של 122,576 ₪. טענת ההגנה לפיה סך של 80,000 ₪ שולם למבקש כגמול עבור טיפולו בתנאי הפרישה של המשיב נדחתה. נקבע כי על המבקש רובץ הנטל להוכחת הסכמה זו לגמול האמור, אך לבד מעדותו שלו, שלא הייתה נקיה מקשיים לדעת בית המשפט, לא הוצגו ראיות תומכות אחרות. אשר למבקשת, קבע בית המשפט כי על אף שכלפיה לא עומדת למשיב עילה חוזית, הרי שיש לחייבה בגובה הסכום ששולם לחשבון הבנק שלה, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. הודגש כי המבקשת לא טענה שהיא שימשה אך צינור להעברת הכספים למבקש, העידה כי המבקש ניהל את ענייני הכספים בבית ואף הודתה שככל הנראה נהנתה מחלק מהכספים ששולמו לחשבונה. המבקשים חויבו אפוא ביחד ולחוד לשלם למשיב את הסכום שהוכח בערכו נכון ליום מתן פסק הדין. חיובה של המבקשת הוגבל כמובן לסכום ששולם לחשבונה.

3.

ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה בהיותו מופנה כנגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית אשר לא נמצא טעם להתערב בהם. גם בנוגע לחיובה של המבקשת ביחד ולחוד עם המבקש בגובה הסכום ששולם לחשבונה, קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני, שבגדרה נטען, בעיקר, כי המבקשת לא הייתה מעורבת בעסקה שנרקמה בין המבקש למשיב, אלא שימשה אך צינור להעברת הכספים ועל כן לא קמה עילה לחייבה בהשבה. נטען כי מדובר בשאלה עקרונית. בנוסף נטען, ודומה כי בשולי הבקשה, כי לא היה מקום לדחות את טענות המבקש בנוגע לשכר שכביכול שולם לו על ידי המשיב.

5.

דין הבקשה להידחות באשר אין היא מעוררת כל שאלה עקרונית, חרף ניסיונם של המבקשים לטעון אחרת. קביעותיו של בית משפט השלום, אשר אומצו על ידי בית המשפט המחוזי, נטועות עמוק בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ולא מצאתי שהן מעוררות שאלה משפטית כלשהי הראויה לדיון לפני ערכאה שלישית במספר. לא למותר לציין כי לפי קביעותיו של בית משפט השלום, ובניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים בבקשת רשות הערעור, לא נקבע כי המבקשת שימשה אך צינור והייתה "אינדפרנטית" (לשון הבקשה) לכספים שהועברו לחשבונה.

6.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.